שנת הגנן

אין זה ספר גינון רגיל, מן הזן העוסק בעצות שימושיות לטיפוח הגן. צ'אפק, גנן חובב אך אדוק, עוקב במשך שנה, מחודש ינואר ואילך, בהתבוננות מרוכזת, בדקות הבחנה ובהומור אחר הלך רוחו של הגנן, אחר הרהוריו שלעולם אינם מפליגים הרחק מדי מחלקת הגן שלו, אחר תפילותיו וחרדתו מפני פגעי מזג האוויר, אחר קשריו עם צמחיו ומעל הכול עם היסוד שבו הם נובטים - האדמה. "גנן לא נולד מייחור, מזרע, מבצל או מפקעת, כמו שנדמה, אלא נוצר מניסיון, מן הסביבה ומתנאי הטבע. כל עוד הייתי ילד קטן, היה לי יחס מרדני ואף זדוני לגינת אבי, מפני שנאסר עלי לדרוך על הערוגות ולקטוף פרי לא בשל. כך גם נאסר על אדם הראשון לדרוך על הערוגות בגן עדן ולקטוף פירות מעץ הדעת מפני שעדיין לא היו בשלים. אלא שאדם הראשון - בדיוק כמונו, הילדים - קטף פרי בוסר ולכן גורש מגן העדן. מאז פרי הדעת תמיד היה ויהיה בוסר. " מתוך הספר