יום קרעת ים להמוני: על "טרנד" ולמידה
אתר הפיוט והתפילה

יום קרעת ים להמוני: על "טרנד" ולמידה

פרופ' אפרים חזן

על שני פיוטי קריעת ים סוף של יהודי צפון אפריקה ועל הפיוט שהפך בשנים האחרונות לטרנד.

קיימת תחושה בשנים האחרונות כי הפיוט זוכה להכרה כאחד מיסודות התרבות היהודית והזהות הישראלית. מוזיקאים רבים ומובילים מבצעים פיוטים עתיקים, והפיוט הנה כבר הופך לאזרח קבוע בצריכת התרבות בישראל. תופעה זו לא צמחה מעצמה, אלא נתמכת על ידי כמה מסגרות המיועדות את עצמן לכך, הנתמכות כולן בידי "קרן אביחי".

המסגרת הראשונה לכך היא אתר האינטרנט "הזמנה לפיוט", הזוכה לכמאה אלף כניסות בחודש, ומציע לנכנס מאות פיוטים על פי מסורות קהילות ישראל באשר הן. כל פיוט זוכה לכמה וכמה ביצועים על פי לחניו ומסורותיו, לביאור קצר או מקיף יותר, לפרטים על מחבר הפיוט וכן למאמרים שונים בשאלות היסוד של הפיוט והיצירה הפייטנית.

מסגרת אחרת היא זו הקרויה "קהילות שרות פיוט". כשתים עשרה קבוצות ברחבי הארץ נפגשו בכל שבוע ללמוד ולשיר פיוטים יחדיו. קבוצות אלו כוללות את כל גווני הקשת הישראלית, וכולם שרים ולומדים פיוטים ומגלים עולם קסום המדבר אל לבם.      

המסגרת השלישית מופעלת בידי "בית הלל" באוניברסיטה העברית ועניינה כפול: להנחיל את הפיוט לסטודנטים, ולקרב אמנים ויוצרים לעולם הפיוט. אלו עוברים מעין "השתלמות" בעולם הפיוט ושומעים הרצאות מפי פייטנים וחוקרים, מה שמכניס אותם לעולם מופלא זה. למסגרות אלה יש להוסיף יוזמות שונות שונות בהקשרים שונים, ובעיקר את התזמורת האנדלוסית, שאף זכתה בפרס ישראל על מפעל חיים.

במאמר שכתבה בתי הבכורה, בשמת, בשם "תחיית הפיוט" בכתב העת "דעות" (שבט תשס"ו), היא פתחה את דבריה כך:

אבי הוא חוקר פיוטים. במשך שנים היינו צוחקים עליו שפרט לשלושה אנשים וחצי אף אחד לא קורא את הספרים שלו. היינו מקניטים אותו ואומרים לו שכל חבריו באקדמיה מוזמנים לכל מיני תכניות מתראיינים בכל מיני מקומות, והוא לעומתם בחר לו תחום ביזארי שאיש אינו מתעניין בו, חוץ מאלה שחייבו אותם. אפילו אנחנו מעולם לא קראנו אלא את ההקדשה שבעמודים הראשונים של ספריו....היום אבא שלי הפך ל'טרנד'.

לא שיערה הכותבת שאין זה "טרנד" פתאומי, וכי קדמו לו שלושים שנה של מחקר אקדמי ושל הבאת דבר הפיוט בהשתלמויות מורים ובהתכנסויות קהילתיות. בתשל"ו יצאה לאור מהדורת השירים האקדמית הראשונה לפייטן מצפון אפריקה, "שירי פרג'י שוואט", שראתה אור בהוצאת מכון בן צבי, מאז זכינו להוציא לאור שתי מהדורות, וכן אנתולוגיה מקיפה, לפייטנים מרכזיים מצפון אפריקה.

חשובה לא פחות הייתה הצטרפותם של חבריי החוקרים לחקר השירה העברית בצפון אפריקה, הצטרפות שהוסיפה להתבוססות ענף חשוב בחקר השירה והפיוט. השירה העברית בצפון אפריקה היא בת לשירה העברית בספרד, ועל כן ראוי  שהמחקר, העיון והביצוע המוזיקלי יעסקו בהן במקביל. בצד מסורת שירת ספרד, מעלה השירה העברית בצפון אפריקה לא מעט חידושים משלה הן בתכנים, הן בצורות והן בפואטיקה, ועל כן היא ראויה ליחס ראוי ומשמעותי.

דוגמה מיוחדת לחידוש בתבנית השיר, נציג משירתו של רבי פרג'י שוואט: תבנית שיר בן מחרוזת אחת בלבד. מחרוזת זו היא בת חמישה טורים בדרך כלל, שלושת הטורים הראשונים חרוזים בחריזה אחת, מעין טורי ענף מדומים, ועוד שני טורים חרוזים בחריזה שונה, מעין טורי אזור מדומים. תבנית זו היא חידוש מעניין, באשר ההיקף המצומצם מחייב את המשורר לבטא את עצמו בצורה מרוכזת ותמציתית,הן מבחינת התוכן והן מבחינת דרכי העיצוב, הכוללים "פואנטה" או שיא לקראת סיום השיר, כגון  בשיר "פלא ידך אל הודעת", המובא בזה:

פֶּלֶא יָדְךָ, אֵל, הוֹדַעְתָּ     יוֹם קָרַעְתָּ יָם לַהְמוֹנַי
רָעִים עָז גַּלָּיו רָגַמְתָּ     זֶה, עָבַרְתָּ בּוֹ אֱמוּנַי
גַּם פְּלָאִים שָׁם הוֹסַפְתָּ     בַּהֲשִׁיבְךָ יָם עַל מוֹנַי
יָדְךָ כֵּן תּוֹסִיף, וְעַתָּה     יִגְדַל נָא כֹּח אֲדֹנַי!

לפנינו "רשות" קצרה לקדיש של שביעי של פסח, המסתיימת בשיבוץ כלשונו מתוך ספר מדבר (יד, יז). שיבוץ זה מחבר את הפיוט לייעודו, שהוא הקדיש, הנוצר מתוך ההקשר המילולי: "יגדל" – "יתגדל". אולם הקשרו של השיבוץ מביא אל השיר הן את סיפור יציאת מצרים תוך הדגשת כוחו של הקב"ה, והן את הצורך בהצלה וגאולה ללא תנאים, בטענה שכל עיכוב יש בו משום פגיעה, כביכול, בכוח ה'. השיר הקצר מעלה את תיאור קריעת ים סוף והנִסים הנלווים אליו ברצף פעלים: הודעת, קרעת, רגמת, עברת, הוספת. סדרת פעלים זו בזמן עבר מנוצלת לבקשה לעתיד בפועל "תוסיף"; החזרה "הוספת" ו"תוסיף" ממחישה היטב את כוונת השיר לבטא את בקשת הגאולה על רקע קריעת ים סוף ויציאת מצרים. זהו אפוא עיקר כוחו של השיר החד־סטרופי, הכולל דרכי עיצוב נוספים כדרך השירים האחרים.

שיר מיניאטורי נוסף לרבי פרג'י שוואט, רשות לקדיש של שביעי של פסח אף הוא, הוא השיר "פעולות אל מה נוראות". פיוט זה קנה לו מקום של כבוד במסורותיהן של קהילות ישראל, והוא משמש עד היום כרשות לקדיש במנהגי התפילה של יהודי לוב, תוניסיה ואלג'יריה. שיר זה מושר כמעין הקדמה לקדיש הראשון של תפילת ערבית בהזדמנויות חגיגיות (מוצאי שבת, ראש חודש, יום טוב, חול המועד וכיו"ב):

פְּעֻלּוֹת אֵל מַה נּוֹרָאוֹת     וְעָצְמַת יָדוֹ מָה רַבָּה
רָם עַל שֶׁבַח וְהוֹדָאוֹת     וְנַעַלָה עַל כָּל מֶרְכָּבָה
גָּאֹה גָּאָה עַל נִבְרָאוֹת     יוֹם שָׁת הַיָּם לֶחָרָבָה
יִתְגַּדַּל עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת     וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא

אף פיוט זה מצטיין בריכוז האמירה וברמזים עדינים להקשר הכולל של קריעת ים סוף וגדולת ה' העולה ממנו בשירת הים: "ידו", "רם", "גאה גאה". למעשה, העניין עצמו נאמר במפורש רק בצלע השנייה של הטור השלישי, וסביב צלע זו באים תיאור גדולת ה' ועצמתו, ומהם אל הטור האחרון המעביר את המתפלל אל הקדיש. בכך הופך הקדיש להמנון ושבח "לגוזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו".

הנה כי כן, אותיות האקרוסטיכון "פרגי" מציגות פייטן מצפון אפריקה, שם לא מוכר, ושירה רחבת יריעה, שעתה היא פרושה לפני המשכיל העברי הן במסגרות המחקר והלימוד והן במסגרות התרבות והזמר. שירה זו, כך ראינו, הולכת בעקבות השירה הספרדית, אך גם יודעת היטב לעצב את חידושיה בתוכן ובצורה.

פרופ' אפרים חזן הוא חוקר שירה ופיוט, היה ראש המחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן.