הצהרת בלפור

---

הצהרת בלפור היא גילוי דעת שפרסמה ממשלת בריטניה ב-2 בנובמבר 1917, ובו הכריזה כי תתמוך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. הצהרת בלפור נחשבת לפריצת דרך מדינית חסרת תקדים במסגרת הפעילות להקמת מדינת ישראל, ומשום כך הוזכרה גם במגילת העצמאות.

תוכן ההכרזה היה קצר: "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, בתנאי שלא ייעשה דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל או בזכויותיהם ובמעמדם המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת".

ההצהרה נחתמה בידי הלורד ארתור ג'יימס בלפור שכיהן כשר החוץ הבריטי, והוא שמסר את ההכרזה בשם ממשלת בריטניה ללורד ליונל וולטר רוטשילד שהיה נשיא הפדרציה הציונית בבריטניה, כדי שיעבירה להסתדרות הציונית.

הישג אדיר לתנועה הציונית

להצהרה קדמו מהלכים מדיניים מאומצים שהוביל ד"ר חיים ויצמן במהלך שנות מלחמת העולם הראשונה בצמרת השלטון הבריטי, בניסיון לזכות בהכרה. הנוסח הסופי גובש בתום משא ומתן שכלל טיוטות רבות שהושפעו מצד אחד מלחצי התנועה הציונית, ומצד שני מלחצי המתנגדים להצהרה, ביניהם מנהיגים מרכזיים ביהדות בריטניה. המאמצים נשאו פרי שבועות ספורים לפני שהשלימו הבריטים את כיבוש ארץ ישראל מידי השלטון העות'מאני.

הצהרת בלפור ביטאה לראשונה הכרה של מעצמה עולמית ברעיון הציוני, ולכן נתפסה כהישג עצום עבור התנועה הציונית. יהודים בכל רחבי העולם התרגשו מההכרזה, תלו בה תקוות גדולות ובעקבותיה גברה בהם האמונה באפשרות הקמתה של מדינה יהודית. במשך שנים חגגו ביישוב היהודי בארץ ישראל ובקהילות יהודיות בעולם את יום הצהרת בלפור.

בספרייה הלאומית שמורים מאות פריטים מעניינים הנוגעים ללורד בלפור עצמו, להצהרת בלפור ולהשפעתה על מימוש הרעיון הציוני. בספרייה אפשר למצוא תמונות, כתבות וכרזות רבות המתעדות את ביקור בלפור ב-1925 בארץ ישראל ואת היערכות היישוב לביקור. פריטים אחרים מתארים את החגיגות שנערכו מדי שנה ביום הצהרת בלפור, ומנגד את ביטויי האבל על פטירתו של בלפור. קטעי עיתונות וכרזות שנשמרו מביעים גם את האכזבה, התהיות ומגוון הדעות שהתעוררו ככל שחלפו השנים והקמת המדינה היהודית התמהמהה.