שומר על הגחלת: ישי סיידוף ומסורת יהודי כורדיסטן
צילום: אבשלום אהרוני

שומר על הגחלת: ישי סיידוף ומסורת יהודי כורדיסטן

רן חורי

החזן והאמן ישי סיידוף, יליד 1983, נולד וגדל במושב נס הרים, שסבו, מרדכי סיידוף ז"ל, היה ממקימיו. סיידוף, שמגיל צעיר ספג את הקולות והצלילים של מסורת יהודי כורדיסטן בבית הכנסת במושב, עוסק בשימור והנגשת המסורת ליהודים יוצאי כורדיסטן ולציבור הרחב. הצצה לעולמו של שליח ציבור ולסיפורה של מסורת ייחודית.

מסורת הפיוט והתפילה של יהודי כורדיסטן היא מסורת ייחודית, עתיקה ומלאת חיים, של קהילה יהודית מרתקת. פריסתה הגאוגרפית של קהילה זו הייתה על פני כפרים ועיירות רבים בכורדיסטן. כורדיסטן היא למעשה חבל ארץ עצום ורחב ידיים (כ־200 אלף קמ"ר), המשתרע על פני עיראק, איראן, טורקיה וסוריה, ובו מתגורר העם הכורדי. בחבל ארץ זה חיו יהודים רבים, הרואים את עצמם כצאצאיהם של עשרת השבטים שגלו בגלות אשור. באתר שלנו יש מגוון פיוטים ותפילות של יהודי כורדיסטן, עריה וכפריה. אחד מנושאי המסורת הוא ישי סיידוף, צאצא ליוצאי כורדיסטן, חזן, פייטן וזמר המשקיע בלימוד המסורת, בשימורה ובהחייאתה למען הדורות הבאים. במאמר זה נציג לפניכם את סיפורו האישי ואת המסורת שאותה הוא מבקש להעביר.

נוף הררי טיפוסי. מבט ממעוף הציבור על העיירה עמדייה, כורידסטן העיראקית, בסמוך לגבול טורקיה.
צולם בשנת 2009 בידי צבא ארה"ב. מתוך ויקיפדיה.

הקהילה היהודית בכורדיסטן, אזור הררי ומרוחק, הייתה מנותקת במשך שנים רבות משאר העולם היהודי ברחבי העולם. הנוסע היהודי בנימין מטודלה מונה במאה ה־12 כמאה יישובים יהודיים באזור, שבהם חיו להערכתו כ־20,000 יהודים. עם השנים הקהילה היהודית המגוונת גדלה והתפתחה, כשהיא שומרת בתוכה שילובים ייחודיים של השפה הארמית והסורית, מסורות מגוונות ומורשת של פיוט ותפילה. בשיאה מנתה הקהילה כ־150,000 יהודים, שמושבותיהם התפרסו בין המדינות השונות שבהן שוכנת כורדיסטן.

מוצא משפחתו של ישי סיידוף, יליד 1983, הוא בכפר הקטן ביתא נורא בכורדיסטן העיראקית, סמוך לגבול טורקיה.

ביתא נורא (בעברית: "בית האש", יש הגורסים: בית תנורא או בי תנורא – בית התנור, על שם התנורים החפורים בכפר) היה כפר ייחודי באזור. הכפר הקטן היה מיושב ביהודים במשך שנים רבות. מסורת אחת טוענת שתושביו הגיעו אליו בגלות בבל, ולפי מסורת אחרת הגיעו אליו מן הקווקז. עשרות המשפחות היהודיות אשר חיו בכפר שוחחו ביניהן ארמית בניב מקומי. במרכז הכפר עמד בית כנסת, במקום שבו לפי האמונה המקומית שכנה מערה שאליה הגיע אליהו הנביא. מערה זו מוזכרת אף בדברי הנוסע ר' ישראל יוסף בנימין, שביקר במקום במחצית המאה התשע עשרה:

נגד פתח המערה, מן החומה למעלה תלוי וילון ממין בגד יקר מאד ושזור בחוטי זהב וארגמן. באמצע ספון המערה המצויר בציורים שונים, ונרותיה יבערו תמיד ולא ישבותו. ועוד כמה אבוקות ונרות הבוערים במקום סתר הזה ישלחו אור נוגה סחרחר...

בסוף המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים חוו תושבי הכפר היהודים תקיפות מצד הכורדים והאשורים המקומיים. הדבר הביא להתמעטות אוכלוסיית יהודי הכפר. החל משנות העשרים החלו תושבי הכפר לעלות לארץ ישראל, ורבים מהם התיישבו בירושלים. בשנת 1951 עלו רוב תושבי הכפר והתיישבו ביישוב נס הרים, מושבו של סיידוף, באבן ספיר, במעוז ציון (כיום חלק ממבשרת ציון) ובירושלים, בין היתר בשכונת ליפתא. את הקבוצה שהתיישבה בנס הרים הנהיג מרדכי סיידוף, סבו של ישי. במהלך שנות החמישים כבר לא נותרו יהודים בכפר. כיום הכפר עומד חרב ברובו, לאחר שנהרס בידי ממשלת עיראק.

הכפר שכן בסמיכות לשתי עיירות, נרווה ועמדייה. היות שרב הכפר הגיע מנרווה, הוא הטמיע בכפר את המסורת הנרוואית, שמשתמרת עד היום בבית הכנסת ליוצאי כורדיסטן בנס הרים.

היישוב נס הרים שוכן במערב ירושלים, במועצה האזורית מטה יהודה. הוא הוקם בשנת 1950. עולים רבים, בראשית שנותיה של המדינה, הופנו להתיישבות במקום, לשם חיזוק פרוזדור ירושלים, שהיה אז סמוך לגבול. ביישוב נס הרים שררה בימי ילדותו של סיידוף אווירה קהילתית ומשפחתית. באותן השנים, לדוגמה, כשהיישוב היה עוד קטן, כל משפחות היישוב חגגו את ליל הסדר יחדיו, בארוחה משותפת.

מגיל צעיר התעניין סיידוף במסורת התפילה והפיוט שבה צמח. הוא זוכר איך אביו לקח אותו לבית הכנסת ופתח בפניו את השער לעולם המסורת של יהודי כורדיסטן. אביו, חמו חיים סיידוף, נפטר בהיותו בן 12, ומאז המשיך מתוך חיבור לאביו ולמסורת ולמד את נוסח התפילות מסבו מרדכי. ישי החל לשמש בתפקידים שונים בבית הכנסת מאז והלאה. בעזרת אחד מחבריו, שלמה הראל, שהשאיל לו קלטות ישנות של זקני העדה, הרחיב את ידיעתו בנוסח התפילה והשלים פיוטים ותפילות שלא הכיר מהיישוב. הוא למד מנגינות נרוואיות גם מקרוב משפחתו, האמן והיוצר איציק קלה.


אולם בית הכנסת בנס הרים לצד ספר תורה עתיק שהביא סבו של ישי מכורדיסטן

כשהלך ובגר, הסתובב בבתי כנסת רבים ומגוונים של יוצאי העדה: בשכונת קטמון שבירושלים, שבה מתפללים בעיקר יוצאי זאכו, במושבים פטיש ופעמי תש"ז שבדרום ובירדנה ובבית יוסף שבעמק הירדן. ניתן לומר בהכללה כי לרוב הגיעו קהילות הומוגניות קטנות והתיישבו ביישובים ברחבי הארץ, ואילו יהודים שהגיעו מערים גדולות יותר, כמו זאכו (המונה כיום כחצי מיליון איש) התיישבו בערים כמו ירושלים. במסעו זה של ישי הוא המשיך לחקור על אודות המסורת, להשוות לחנים, ללמוד פיוטים, מנהגים ומסורות. כך, למשל, למד את הנוסח המיוחד של מגילת רות לחג השבועות ממקורות מחוץ למושב נס הרים, מאחר שבמושב עצמו לא נהגו לאמרה בלחן ייחודי.

באדיבות המשפחההסב מרדכי והסבתא נזה סיידוף בתלבושת מסורתית. באדיבות המשפחה

עם השנים החולפות והיעלמות הדור הקודם של יהודי כורדיסטן בדרך הטבע, הולכת המסורת הכורדית המקורית ונעלמת, בעיקר זו הנרוואית, המוכרת פחות. מכאן נולדה אצל סיידוף הנעה גדולה ומחויבות עמוקה להעברת המסורת הזו. סיידוף במשך שנים חוקר ולומד על המסורת, ואוצר בתוכו, יחד עם עוד צעירים נוספים בני העדה, מסורת נשכחת.

לפני כשש שנים (בשנת 2015) החל ישי בהקלטתן של הפטרות וקטעי פיוט שונים והוציא דיסק ובו קטעים בלחנים מתוך ההגדה של פסח. כל זה במטרה לשמר את המנגינות האלה. מתוך זה התפתח כזמר יוצר ומבצע, לקהל יהודי כורדיסטן בפרט ולקהל היהודי בכלל, באירועים בארץ ובעולם.


מרדכי סיידוף ובנו חמו חיים, סבו ואביו של ישי.

לחני התפילה של הערים נרווה ועמדיה, הקרובות יחסית אחת לשנייה, דומים בבסיסם, אולם קיימים ביניהם הבדלים מועטים. הבדלים אלו מתבטאים בסגנון, בסלסול, בהטמעה ובהגשה. יהודי העיר נרווה, לפי דבריו של סיידוף, היו מוזיקליים ורגישים מאוד ללחני הפיוטים והתפילות. הדבר, כאמור, חלחל אל מסורת התפילה של יוצאי הכפר ביתא נורא ומשם אל נס הרים.

סגנון מוזיקלי זה שונה בתכלית מהנוסח של יהודי זאכו. נראה כי הנוסח המוזיקלי המקובל אצל יוצאי זאכו מבוסס פחות על לחנים מקוריים, אלא מושפע יותר מצורת השירה בכורדיסטן הלא יהודית. הם למעשה שיבצו בתפילה את המוכר והידוע להם מסביבתם היום־יומית. דברים אלו יפים לסגנון התפילה הקבוע, אולם בהפטרות ובמועדים מיוחדים ניכר הסגנון הייחודי גם בתפילתם של יוצאי זאכו.

המוטיב המוזיקלי המרכזי בתפילות של יהודי כורדיסטן הוא השימוש במקאם חוסייני. במסורת זו העמיקו מאוד את הבעתו והשתמשו בו, בלחנים מגוונים, לביטוי רגשות מגוונים, כמו שמחה, התרגשות, געגוע, כמיהה וכאב. גם במקאם ביאת, הקרוב באופיו למקאם חוסייני (כפי שניתן לראות בחיווי), יש שימוש. מקאם נוסף שיש בו שימוש בתפילה, אם כי בהיקפים רחבים פחות, הוא חג'אז, שמבטא בעיקר כובד ראש וכמיהה, ולעתים עצב.

מקאם חוסייניחיווי מוזיקלי של מקאם חוסייני, מתוך המאמר "מבוא לתורת המקאם" באתר זה. חשוב לציין כי בלחנים מסוימים יש בקר על הצליל C (ולא חצי במול)

אחד המאפיינים של נוסח התפילה של יהודי כורדיסטן הוא היעדר קטע התפילה "לשם יחוד" ותוספות שונות. הסידורים הפופולריים ביותר בקרב יוצאי כורדיסטן בארץ הם של הוצאת "בקל". מסורת התפילה בסידורים אלו משקפת הן את נוסח יהודי בבל והן את נוסח יהודי כורדיסטן. סידורים אלו זכו לפופולריות רבה, ועל פי התרשמותו של סיידוף, הם נמצאים בכל בתי הכנסת הכורדיים בארץ. ספר פיוטים אופייני ליהודי כורדיסטן הוא "שירי שמחות", אשר בו פיוטים רבים, הנפוצים גם במסורת יהודי בבל.

שירי שמחותהספר "שירי שמחות", ובתוכו הפיוט "אני ה' בראתי", המקובל בקרב יהודי כורדיסטן.
צילום: ישי סיידוף

"זו זכות גדולה בשבילי להיות שליח ציבור. להיות השליח עבור קהל המתפללים זה דבר שאיננה מובן מאליו." מספר ישי, המשמש כשליח הציבור בבית הכנסת בנס הרים. "הקב"ה חנן אותי בקול נעים שבעזרתו אני מצליח לרגש ולחבר את הקהל ולהתרגש בעצמי."

במהלך הובלת התפילות פעמים רבות מציפים אותו זיכרונות מבני משפחתו – אביו, סבו מרדכי וסבתו נזה, שגם היא עצמה עסקה במוזיקה בעברה והוציאה אלבום. "סבתא שלי אהבה מאוד את הפטרת יונה למנחה ליום כיפור, ובכל פעם שאני פותח בקריאת ההפטרה,  אני נזכר בה והעיניים שלי מתמלאות דמעות."

סיידוף רואה חשיבות רבה בהובלת התפילה ומתייחס אליה ביראה ובחרדת קודש. הוא מייעץ לחפצים להית שליחי ציבור להגיע בענווה ובטבעיות, מתוך כבוד ורצון להיות שליחים עבור הציבור ולא כדי להתפאר בקולם. "המוטו שלי הוא להתפלל מכל הלב. ברגע שהתפילה תצא מהלב – ככה היא גם תיכנס ללב של האחרים".

ישי משקיע ממרצו ומזמנו להפיץ את מסורת יהודי כורדיסטן לציבור הרחב. הוא מעיד כי רשת האינטרנט הרחיבה את תפוצתם של לחנים ומנגינות מן המסורת וכי גם מי שאינם רגילים לפקוד את בית הכנסת נחשפים לעתים להקלטה של הפטרה או פיוט זה או אחר ונזכרים בצלילי ילדותם. "בכל חג אפשר לראות את התכונה ברשת, חיפוש ההקלטות, העניין הרב בצלילים האלה."

"אני גאה בכך ששומרים על הגחלת, חושבים על הדור הבא ועל ההמשכיות של המסורת." כיום ישי הוא גם שליח הציבור הקבוע בבית הכנסת שבמושב נס הרים וגם אמן, פייטן וחזן המלווה אירועים מגוונים. וכמובן, הוא שותף בפרויקט תיעוד מסורות ישראל שלנו באתר הפיוט והתפילה.

להאזנה להקלטות וביצועים באתר האינטרנט של ישי סיידוף

קטעים מתוך הפטרת ספר יונה בנוסח יהודי כורדיסטן, מבוצעים מפי ישי סיידוף:

הקלטות התיעוד

מתוך אותה מחויבות גדולה לשימור המסורת ולהמשכיותה, הצטרף ישי סיידוף לפרויקט התיעוד של מסורות ישראל באתר הפיוט והתפילה, שבו אנו מנגישים תפילות, פיוטים וקריאות בתורה מכל מסורות ישראל. בשנת 2021 הקליט סיידוף קטעים מתפילות השבת ומתפילות יום כיפור. אל ישי הצטרף אחיו מרדכי, הקרוי על שם הסב, שלמד ממנו את התפילות והמנהיגים ומשמש כסומך בבית הכנסת בימים נוראים ובארי יושעי, הנער שלומד מישי את לחני המסורת.

להלן קטעי התיעוד שהוקלטו בשנת 2021:

סדר הכנסת והוצאת ספר תורה: בהכנסת והוצאת ספר תורה במסורת יהודי כורדיסטן בולט הלחן הייחודי של "בריך שמיה", קטע התפילה הנאמר לפני ארון הקודש טרם הוצאת ספר התורה ממנו. כאמור, השפה הארמית רווחת בקרב יהודי כורדיסטן, ונראה כי לחנים מיוחדים לקטעים בארמית משקפים את היחס אליה. לחן זה הוא במקאם חוסייני, המאפיין מסורת זו, כאמור. לאחר הקריאה בתורה נאמר הפסוק "ימלוך ה' לעולם", כנהוג במסורות הספרדיות. בעבר היה זה תפקידו של החזן להוביל גם אמירה זו, אולם היום נהוג כי זהו תפקידם של הילדים, דבר המקרב אותם למסורת.

יצוין כי להפטרות רבות במסורת לחנים ייחודיים, כהפטרות שלושת השבועות והחגים.

ערבית למוצאי שבת: התפילה מבוצעת בסגנון האופייני לימות החול במסורת זו. ניתן לשים לב כי תפילת ערבית למוצאי שבת שבאתר איננה נפתחת במזמורי תהלים בלחנים מיוחדים, אלא פותחת כתפילת ערבית בכל יום חול. פתיחת ערבית למוצאי שבת במזמורים ובפסוקים אופיינית בעיקר לקהילות צפון אפריקה ולמסורת ספרד ירושלים.

פתיחה לתפילות יום כיפור: הלחנים המאפיינים את הפתיחה לתפילות יום כיפור נאמרים במקאם חג'אז. מקאם זה נבחר על מנת לבטא את כובד הראש והרצינות המאפיינים את היום. בהקלטה זו נשמע הלחן הנרוואי. לחן זה דומה מאוד ללחן במסורת יהודי העיר עמדיה. יהודי העיר זאכו, לעומת זאת, שרים את הפיוטים בסגנון שונה מעט.

כך מספר סיידוף על האווירה הייחודית בבית הכנסת בנס הרים בערבו של יום כיפור: "האווירה מאוד מרגשת. זהו עצם היום. מגיעים לבית הכנסת הרבה חברים ובני משפחה, שאינם מבאי בית הכנסת בשגרה. בית הכנסת מלא מפה לפה. ברגע ששליח הציבור פותח ב"לך אלי תשוקתי" מרגישים את הדריכות וההקשבה, וכל מתפלל המעוניין בכך שר קטע מהפיוט.

ערבית ליום כיפור: מאפיין ייחודי של תפילת ערבית ליום כיפור בהקלטה של סיידוף הוא אמירת תפילת העמידה בקול, בשונה לנהוג במרבית קהילות ישראל. זאת במקביל לאמירתה בלחש מפי שאר המתפללים. מתברר שזהו מנהג מקובל בקרב יהודי כורדיסטן. בעבר נהגו כי גם את תפילת ערבית של שבת אמרו בקול, אולם כיום נותר המנהג בערבית לראש השנה וליום כיפור.

סיידוף מספר כי שאל בעבר את אחד מזקני העדה על תופעה זו ותופעות דומות המאפיינות את התפילה הכורדית, שבעטיין משך התפילה קצר יחסית. הזקן סיפר לו כי בית הכנסת בכפר היה קטן, לא היה בו מקום לכל המתפללים, ורבים נאלצו להתפלל מחוץ לאולם בית הכנסת. מאחר שלקהילה היה חשוב שכולם יתפללו את התפילה במלואה, הנטייה הייתה למהר באמירתם של הקטעים.

בסליחות עולים שני חזנים המופקדים על אמירתם של כל הפיוטים והתפילות, כאשר הקהל שותף במענה. הדבר נועד לשמור על המקצב, הבנייה המוזיקלית וזרימת התפילה.

התפילה על הפרנסה, "לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה", לא נמכרה בעבר למתפללים, אלא נאמרה מפי החזן. כיום היא נמכרת, ככל הנראה בהשפעת המסורות הספרדיות בישראל.

פסוקי דזמרה ליום כיפור: נהוג כי שני מתפללים אומרים את פסוקי דזמרה ליום כיפור, כל אחד מהם קורא מזמור. שירת הים נאמרת מפי שליח הציבור לבדו בטעמי המקרא. לרוב נאמרים הפיוטים ליום כיפור לפני ברכת "ברוך שאמר". כך נוהגים גם בראש השנה. הפיוטים נאמרים במקאם חוסייני ובמקאם חג'אז.

קריאת התורה למנחה של יום כיפור: הפסוקים מפרשת אחרי מות, ויקרא יח, א–ל.