דוד בן-גוריון
דוד בן גוריון, מתוך ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

דוד בן-גוריון

דוד בן-גוריון (1973-1886) היה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, שר הביטחון ומהבולטים במנהיגי הציונות. בן גוריון היה מעורב לאורך עשרות שנים בהכרעות החשובות ביותר של התנועה הציונית, ובתקופת המנדט הבריטי השפיע על התפתחות היישוב העברי והגשמת חזון הקמת המדינה. היה ממעצבי דמותה של המדינה ותפיסת הביטחון שלה, והשפיע מאוד על תהליך הייסוד של של צה"ל ומערכת החינוך. כמו כן תרם לקליטת העלייה ההמונית, ביסוס הכלכלה, ההתיישבות והתעשייה הביטחונית, וחיזוק מעמדה של ירושלים.

בן-גוריון נולד בשם דוד גרין בפלונסק שבאימפריה הרוסית (כיום בפולין). בילדותו למד ב"חדר", ובנערותו ייסד בעירו את אגודת "עזרא" לחינוך ציוני והנחלת הלשון העברית. ב-1906 עלה לארץ ישראל, עבד בחקלאות במושבות שונות והשתלב בהנהגת מפלגת "פועלי ציון בארץ ישראל". ב-1910 הצטרף למערכת "האחדות", ביטאון המפלגה, ועל מאמריו חתם לראשונה בשמו החדש, בן-גוריון.

ב-1912 נסע ללימודי משפטים באיסטנבול, אך כעבור שנתיים, בטרם סיים את לימודיו וכשהיה בדרכו לחופשה בארץ, פרצה מלחמת העולם הראשונה. ב-1915 גירשו אותו הטורקים מהארץ בשל פעילותו הציונית. הוא הפליג עם חברו יצחק בן-צבי לארצות הברית, ושם הקימו סניפים של תנועת "החלוץ", שעסקה בהכשרת צעירים לעלייה, וגייסו יהודים ל"פועלי ציון". בנסיעה הזו פגש את פולה מונבז ונישא לה. בעקבות הצהרת בלפור ב-1917, רתם בן-גוריון יהודים בארצות הברית להתנדב לגדודים העבריים בצבא הבריטי, והתנדב גם הוא לשירות.

עם שובו לארץ החל להתבלט בהנהגה הארצית, יצא למסעות שליחות רבים ברחבי העולם והעמיק בקריאה והרחבת אופקים. ב-1919 היה ממייסדי מפלגת "אחדות העבודה" ונבחר למנהיגה. ב-1920 היה ממקימי הסתדרות העובדים הכללית בארץ ישראל ועמד בראשה בשנים 1935-1921. ב-1930 התאחדו מפלגות הפועלים להקמת מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל), ובן-גוריון נבחר להנהיג אותה.

מנהיג המדינה שבדרך

ב-1935 מונה בן-גוריון ליו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, ומ-1946 ניהל גם את מחלקת הביטחון בסוכנות. בכהונתו, שנמשכה עד 1948, הנהיג את היישוב העברי והתווה את המדיניות מול "הספרים הלבנים", התנהלות המנדט הבריטי והמתח מול האוכלוסייה הערבית; פעל להיערכות הצבאית למלחמת העצמאות ולצבא שבדרך; והשפיע בתחומי העלייה, ההתיישבות והחברה.

ב-14 במאי 1948 הכריז בן-גוריון על הקמת המדינה, חתם על מגילת העצמאות ומונה לראש הממשלה ושר הביטחון בממשלה הזמנית. בבחירות שנערכו ב-1949 זכתה מפא"י בראשותו, והוא המשיך לכהן בתפקידו. הוא עמד בראשות הממשלה עד 1963, למעט הפסקה בשנים 1955-1953 שבהן התיישב בשדה בוקר. הוא המשיך לשמש חבר כנסת, וב-1970, בגיל 84, פרש מהחיים הפוליטיים והתמסר לכתיבה.

בספרייה הלאומית שמורים אין-ספור פריטים היסטוריים הנוגעים לבן-גוריון, ואחד המרגשים שבהם הוא הקלטתו מקריא את מגילת העצמאות במעמד הכרזת המדינה. בספרייה אפשר להתרשם גם מהקלטות של נאומים שנשא; ספרים, מאמרים ומכתבים שכתב ושנכתבו עליו; וכן צילומים, קטעי עיתונות, כרזות וסיפורים מבלוג הספרייה. כל אלו פותחים פתח לאישיותו, פועלו, תפיסת עולמו ופרקים בחייו של בן-גוריון.