שחרית של שבת בביצוע שלמה (שלומי) דאודי

שחרית של שבת – שלמה (שלומי) דאודי

יהודי לוב נהגו להתפלל בסידורי "תפילת החֹדֶש" שהודפסו בליוורנו. בישראל יצא לאור סידור בנוסח יהודי לוב ששמו "עוד אבינו חי". סידור זה, בעריכת הרב לוי נחום, מתבסס על נוסח סידורי ליוורנו בתוספת שינויי נוסח על פי ספרי רבי יעקב רֹקח (1800–1891). הרב רקח, מקהילת יהודי טריפולי שבלוב, נחשב לאחד מגדולי הרבנים הספרדים במאה התשע עשרה בכלל. אף שרבים מבני העדה הלובית בישראל נוהגים להתפלל לפי הנוסח שבסידור זה, לא ברור עד כמה הוא משקף את הנוסח התפילה שהיה נהוג למעשה בטריפולי, או שמא הוא נוסח אידיאלי שמבוסס אמנם על פסקי ההלכה ומנהגיהם של חכמי טריפולי, אך נכנס לשימוש בפועל רק בישראל. הסברה האחרונה מתחזקת לאור העובדה שחלק מספרי הרב רקח המשמשים לו מקור השתמרו בכתב יד בלבד ויצאו לאור בדפוס רק בשנים האחרונות בישראל, כלומר לא נחשפו לציבור רחב. החזן שלומי (שלמה) דאודי מודע לנוסח התפילה של הסידור "עוד אבינו חי", אך הוא מעדיף להשתמש בנוסח שלמד מאביו. מסיבה זו, בתפילת "נשמת כל חי" בהקלטה שלפנינו הוא אומר "מן העולם" ולא "מהעולם" לפי הגהת הרב רקח המובאת בסידור "עוד אבינו חי", וכן "וה' אלוקים אמת ער לא ינום ולא יישן" במקום הנוסח "וה' ער לא ינום ולא יישן", המופיע בסידורי ליוורנו ובסידור "עוד אבינו חי".

נעימות תפילת שחרית של יהודי לוב הן ייחודיות. אף שחסר מחקר אמפירי על אודותיהן, הרושם המתקבל מן ההאזנה הוא שהן מקיימות יחסי גומלין עם נעימות התפילה של יהודי תוניסיה, שנמצאת ממזרח ללוב, ועם הסגנון המוזיקלי של מצרים, הנמצאת ממערב לה. אף על פי שנעימות התפילה של יהודי לוב מתבססות על מקאמים ואולי אף על מודוסים מתוך המאלוף הלובי (רפרטואר מוזיקאלי מקומי שמקורו באנדלוסיה), הרוב המוחלט של המתפללים ביצע אותן כפי ששמע אותן מאבותיו או בבית הכנסת בלי בקיאות מיוחדת בתיאוריה המוזיקלית ובשמות המקאמים. מיעוט יוצא דופן שגילה בקיאות במקאמים השונים היו אנשי "חבורות תהלים", שהיו מתכנסים מדי שבוע לביצוע מוזיקלי של ספר תהלים על פי המקאמים השונים. בשונה מנעימות תפילת שחרית בתורכיה, סוריה וירושלים, שבהן המקאם של התפילה משתנה משבת לשבת, לשחרית של שבת בלוב נעימות קבועות החוזרות בכל שבת. הבדל נוסף הוא בתוך התפלה עצמה: הנעימות הקבועות של יהודי לוב לתפילת שחרית לא שומרות על מקאם אחיד לאורך כל התפילה, אלא משתנות ככל שמתקדמת התפילה. בנעימת "נשמת" בולט מקאם ראסת, בנעימות ברכות קריאת שמע בולטים מקאם ביאת ומקאם צבא, ובנעימת העמידה בולט מקאם סיגא.

בלוב לא נהגו בדרך כלל לשלב לחנים ב"נשמת" ובברכות קריאת שמע, למעט בחגים. בישראל חלק מהחזנים נוהגים לתבל את התפילה בלחנים ממקורות שונים. בביצוע שלפנינו, "שוועת עניים" ו"אל ההודאות" מבוצעים בלחן "ירומם צור דגל עמו" משירת השבחות של יהודי עיראק במקאם מאהור; "אל אדון על כל המעשים" בלחן שיר העם הלבנוני "בינת אלשלביה" (بنت الشلبية) במקאם נהוונד, שהתפרסם בביצועה של הזמרת הלבנונית פיירוז; "לאל ברוך נעימות" בנעימת שיר העם הערבי "יא הוידלכ" (يا هويدلك) במקאם צבא; ו"והאר עיננו בתורתך" בלחן במקאם ביאת מאת המלחין הישראלי אביהו מדינה.