הרב קוק

---

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1935-1865), המוכר גם בכינויו הראי"ה, היה הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל. הוא נחשב לאחד הרבנים והוגי הדעות התורניים המקוריים והמשפיעים ביותר במאה ה-20 ואחד מאבות הציונות הדתית. כתב ספרים ומאמרים רבים שעסקו בהלכה, הגות ופרשנות התלמוד, ומרביתם יצאו לאור לאחר פטירתו.

הרב קוק נולד בעיירה גריבה שבלטביה לאב ליטאי ואם ממשפחת חסידי חב"ד. מילדותו ינק ממסורות שונות, וייתכן שהדבר תרם לגישה ההרמונית שייחדה אותו ולסינתזה שנהג ליצור בין שיטות שונות בעולם של ניגודים. בגיל 19 הוסמך לרבנות ולמד בישיבת וולוז'ין. בשנים 1904-1888 שימש רב בעיירות זיימל שברוסיה ובויסק שבלטביה, החל לכתוב את כתביו והתעמק בלימוד הקבלה.

הרב קוק היה ציוני נלהב. ב-1904 עלה לארץ ומונה לרב של העיר יפו והמושבות החדשות. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה בקיץ 1914 הוא שהה באירופה, ומשנמנעה חזרתו לארץ נענה להזמנה לשמש רב קהילה בלונדון. בתגובה למערכה שהובילו יהודים-בריטים נגד פרסום הצהרת בלפור, הפיץ הרב גילוי דעת התומך בהצהרה ופעל לקידום אישורה.

בשנת 1919 חזר לארץ, התמנה לרב הראשי של ירושלים, והיה ממייסדי הרבנות הראשית לישראל. ב-1921 נבחר לרב הראשי האשכנזי הראשון לארץ ישראל וכיהן בתפקיד עד פטירתו. ב-1924 הקים את ישיבת "מרכז הרב" בירושלים ועמד בראשה. במקביל הקים את המיזם הספרותי הגדול "הלכה ברורה" שמטרתו להבהיר את הקשר בין ההלכה הפסוקה לתלמוד הבבלי. הרב קוק נפטר ב-1.9.1935 ממחלת הסרטן. בנו, הרב צבי יהודה הכהן קוק (1982-1891), עמד גם הוא בראש ישיבת "מרכז הרב", ורבים רואים בו ממשיך דרכו של אביו.

פועלו והגותו

בכל דרכו הציבורית היה הרב קוק מעורב בענייני ציבור, גישר בין פערים ולא פעם הביע עמדות שנויות במחלוקת. בין היתר התאמץ להשפיע על מוסדות המנדט הבריטי בעד העלייה לארץ וזכות היהודים על הכותל המערבי. פולמוס ידוע נגע לרצח ארלוזורוב ב-1933: הרב הוביל מערכה ציבורית נגד הוצאתו להורג של אברהם סטבסקי שהורשע ברצח (ובהמשך זוכה), ובשל כך ספג הרב ביקורת בוטה מצד הנהגת היישוב היהודי. פולמוס אחר התעורר כבר ב-1909, כשהרב תמך ב"היתר המכירה" שאפשר לחקלאי המושבות לעבד את אדמותיהם בשנת השמיטה. ההיתר, שנוסף לחיבתו הגדולה של הרב לחלוצים החילונים, עורר נגדו ביקורת נוקבת בקרב רבני היישוב הישן, וזו רדפה אותו כל חייו.

הרב קוק היה מחבר פורה והוגה דעות חדשני, מקורי ולעיתים רדיקלי. הגותו מתאפיינת בראייה הרמונית של המציאות ושילוב ייחודי של הלכה ואגדה, קבלה ופילוסופיה. הוא התמודד עם אתגרי המודרנה גם באמצעות זיהוי הצדדים החיוביים שבה. בכפירה הפילוסופית ראה אתגר שאפשר לדת לעלות קומה רוחנית נוספת. בחלוצים החילוניים ראה אנשים ערכיים הפועלים לקדם תוכנית אלוהית של הגאולה, אף אם אינם מודעים לכך. הוא היה פוסק ואיש הלכה מובהק, וגם מקובל ומיסטיקן. לצד פסקים מתירניים כגון היתר המכירה, הביע עמדות שמרניות כמו התנגדות למתן זכות הצבעה לנשים.

כיום הרב קוק נתפס בתודעת הציבור כאבי הציונות הדתית אף שלא השתייך לתנועת "המזרחי" ושבציונות הדתית הקלאסית היו ועודן עמדות שונות משלו. בין ספריו המפורסמים: שבת הארץ, אורות, אורות הקודש, אורות התשובה ואגרות הראי"ה.

בספרייה הלאומית נאספו פריטים רבים הנוגעים לתולדותיו של הרב קוק, פועלו, הגותו, פסיקותיו ומעמדו בהיסטוריה של היהדות והציונות. בספרייה אפשר להתרשם בין היתר מספריו, תמונות שבהן תועד באירועים היסטוריים ובמסעותיו בעולם, וכן מכתבים, מאמרים וכתבי יד שכתב הרב ושנכתבו עליו.