איילת חן – עיון בפיוט

---

איילת חן – מילים וביצועים

את "אילת חן" של רבי שלום שבזי פגשתי בעודי בחור ישיבה. בשומעי את השיר לראשונה, מלווה בניגון המסורתי הקצבי המלהיב, היה ברור לי שזה שיר המדבר על הטבעית שבאהבות – אהבת אדם לתורה, ומיד נכנס השיר לרשימת השירים שיכולתי לנגן לחתן ולכלה.

 אַיֶלֶת חֵן בְּגָלוּת תִּסְמְכֵנִי
 וּבַלַּיְלָה בְּתוֹךְ חֵיקָהּ מְלוֹנִי 

מה סומך ואיזה חיק מחבק יותר משל התורה? ולאיזה יין ניתן להיות "תָּמִיד מְזֻמָּן", יין שמתערב ביין נשמת הלומדים?

תקריב מתוך הגדה של פסח, ונציה, 1609,
באדיבות הספרייה הלאומית 

הלומד – יש לו קשר אישי אינטימי עם אהובתו, קשר אקסקלוסיבי שיודע הוא בו בחירה ונבחרוּת, קשר ששתיית אחרים – "שְׁתוּ דוֹדִים לְעֻמָּתִי וְשִׁכְרוּ" אינה פוגמת בו. וכך מסופר בזהר סבא דמשפטים:

משל למה הדבר דומה? לאהובה יפת תואר ויפת מראה, והיא נסתרת בסתר בהיכלה, ולה אהוב יחיד, שבני אדם לא יודעים עליו, אלא נסתר הוא. מתוך אהבה שהוא אוהבה, עובר אותו אוהב תמיד על יד שער ביתה ונושא עיניו לכל עבר. היא יודעת שאהובה הוא הסובב תמיד על יד שער ביתה. מה עשתה? פותחת היא פתח קטן באותו היכל נסתר שהיא שם ומגלה פניה לאהובה, ומיד חוזרת ומתכסה. כל אלה שהיו עם האהוב לא ראו ולא הסתכלו, אוהבה לבדו ראה, וקרביו, לבו ונפשו יצאו אחריה. הוא יודע שמתוך האהבה שהיא אוהבת אותו נתגלתה אליו לרגע לעוררו.
(זהר פרשת משפטים, צד):

הזהר מסביר את משמעות המשל. העלמה הנסתרת היא התורה:

בוא וראה, דרך התורה כך הוא: בראשונה כשהיא מתחילה להתגלות לאדם, היא רומזת לו ברמז. אם הבין, טוב. אם לא הבין, היא שולחת אליו מסר וקוראת לו פתי, שייגש הנה ואשיח עמו ככתוב (משלי ט, ד): 'מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה'. ניגש אליה, מתחילה היא לדבר עמו מבעד למסך שפרשה ביניהם, דברים לפי דרכו, וזהו הדרש. אחר כך היא משיחה עמו מבעד לצעיף דק דברי חידות, זו היא ההגדה. לאחר שהוא רגיל אצלה היא נגלית לו פנים בפנים ומדברת עמו על כל סודותיה הנעלמים שהיו צפונים בלבה מימים קדמונים (הסוד). ואז הוא בעל תורה ודאי. 

אותו עלם-למדן מרגיש בודאי שפני העלמה רק אליו. ובודאי יודע הוא שיש עוד לומדים רבים המחזרים אחריה, ואם איננו יהיר – יודע שפניה אליהם גם כן. על כן בנקל מודה הוא ש"שׁוּלְחָנָהּ מְזֻמָּן לַהֲמוֹנִי". 

האם זה אמור להפריע לו, לפגום באינטימיות? ודאי שלא. קשר מיוחד ויחידאי אינו ניתן לפגימה. זה אף מאפשר קשר עם הרעים השותים לעומתו, אפשרות להעירם ל"שכל רעיונותיו" גם כן. העלמה שלו – איננה עלמתם־עולמם. "דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ". 

תקריב מתוך חיתוך נייר של 'מזרח', גרמניה, 1897
מתוך אוסף משפחת גרוס, תל אביב, באדיבות המשפחה

ועל כן אהבת איילת החן קושרת את האוהב, בהמשך השיר, לדוד. פתאום מופיע גם הוא: "אֲבָל דּוֹדִי בְּאַהֲבָה יִמְשְׁכֵנִי".
האם הדוד כאן מזוהה עם האיילה? לא, הוא דמות נפרדת. למרות שלפי הזהר "קודשא-בריך-הוא ואורייתא חד" – התורה והאל הם אחד, בכל זאת האהבות נפרדות הן. 
נפרדות – ולא. 
כי מי שטעם את יין האהבה, אהבה שמטבעה מקלקלת השורה, יודע אהבת העולם האדם והאל, באהבתו. 
זוג אוהבים כמוהם כאוהבים שנפגשים עם וסביב ודרך הכתוב. ברקע ישנו תמיד "השלישי", וייחודיותם מועצמת על רקע שתייתם בכוס ש"רבים שתו רבים ישתו בה" אך לא "כמשתה ראשונים משתה אחרונים" (כתובות יא, ע"ב). כל שתייה – ייחודית. 

כשאנו נמצאים בשמחת כלולות, מביטים בחתן ובכלה שנראה שזה עתה גילו ומגלים זה את זה, אינם מסתירים את תחושתם שהם הראשונים היודעים מה זו אהבה. הייתכן? ודאי רק הם יודעים. ואכן כן פני הדברים. שמחת כלולות היא שמחה על לידת יצירה חדשה, זוגיות שמעולם לא הייתה מאז בריאת העולם.
ובבריאה – חיבור לנקודה טרום דואלית, לא איש־אישה, לא אדם-אל, אלא: אהבה. 

יהושע אנגלמן לימד ומלמד בישיבות ובמסגרות אחרות, עובד כפסיכותרפיסט, הפיק ארבעה אלבומים מלחניו לטקסטים משירה עברית עתיקה וחדשה – שאת חלקם ניתן לשמוע באתר הפיוט והתפילה.