לתנות תוקף אדם, עם ומקום

---

ונתנה תוקף בביצוע סא"ל שי אברמסון

רק כאשר אני שוהה מחוץ לישראל, אני שמה לב עד כמה אווירת יום הכיפורים בארץ שונה, ואיני מתכוונת רק לרחובות השוקטים ולקדושה השורה בכול. אם תשאלו ישראלים מה המחשבה הראשונה העולה בראשם כשהם חושבים על יום כיפור, חזקה עליכם שלא מעטים יזכירו את מלחמת יום כיפור. הטראומה של המלחמה ההיא לא נשכחה. אף על פי שהייתי רק בת שבע, ואף שלמרבה המזל איש מבני משפחתי שלחמו במלחמה הזו לא נפגע, ילדותי – מרגע הישמע קול האזעקה – לא הייתה שלמה עוד. 

מילות הפיוט "ונתנה תוקף", אחד הפיוטים המרכזיים בתפילות הימים הנוראים – "מי יחיה ומי ימות, מי בקִצו ומי לא בקִצו, מי במים ומי באש...", שספחו אליהן את ייסורי הדורות של עמנו, צברו משמעות חדשה ומפחידה. בהשראת המלחמה ההיא, שבע עשרה שנים לאחר שפרצה לחיינו, הלחין יאיר רוזנבלום מחדש את "ונתנה תוקף".

יאיר רוזנבלום (1944–1996), מלחין מוערך ופופולרי, היה ידוע בישראל בעיקר בשל המוזיקה שכתב לשירי הלהקות הצבאיות וביניהם "גבעת התחמושת" ו"שיר לשלום". בשנת 1988 הוזמן רוזנבלום לקיבוץ בית השיטה כדי לשמש מנהל מוזיקלי לחגיגות השישים של הקיבוץ. בשהותו שם התרשם רוזנבלום עמוקות מטקסי הזיכרון שהיו נהוגים בקיבוץ, ובעיקר מן האבל העמוק על אחד עשר חברי הקיבוץ ובניו שנהרגו במלחמת יום הכיפורים. בטקסים האלו, שהתקיימו בערב יום הכיפורים כבר משנת 1944 והתגבשו ב־1984, נהגו שני חברי קיבוץ, שולה וחנוך אלבלק, לשיר מפיוטי החג. למחרת הייתה מתנהלת בחדר האוכל של הקיבוץ שיחה כללית על ענייני המקום והשעה, הקהילה והמדינה.

רוזנבלום, בליווי אריה בן גוריון, מייסד ארכיון החגים הבינקיבוצי, בחר טקסטים להלחנה ובהם את "ונתנה תוקף", שאותו כתב על פסנתר חשמלי קטן. חנוך אלבלק שר את הפיוט לראשונה בשנת 1990 וגרם לטלטלה רגשית בקרב חברי הקיבוץ. סרט תיעודי בבימויו של יהודה יניב מתמודד עם אבלהּ של הקהילה הקטנה שאיבדה רבים כל כך מבניה במלחמה. במהלך הסרט רוזנבלום מביע שוב ושוב דאגה שמא הפיוט שלו לא יתקבל בחיוב בקרב חברי הקיבוץ. הוא טעה, חיבת הפיוט בלחן החדש, שהופץ תחילה בקלטות שמע, גוברת משנה לשנה והוא אף הפך למעין המנון הימים הנוראים בתחנות הרדיו הישראליות.

ב"ונתנה תוקף" של רוזנבלום משולבים מוטיבים מוזיקליים אשכנזיים (שאותם הכיר המלחין בבית הכנסת של ילדותו) וספרדיים וגם מוטיבים של שירי עם ישראליים. זו אכן דוגמה ליצירה שצמחה מן השטח ושהפכה באופן הדרגתי לתופעה רחבה הרבה יותר. יצירה כה מורכבת ותובענית מבחינה תיאולוגית ורגשית הפכה לנכס צאן ברזל בחברה הישראלית, ובעיקר בקרב אלה המכונים "חילוניים".

התיאולוגיה של "ונתנה תוקף" של רוזנבלום

אני מבקשת לטעון שהפופולריות שלה זכתה יצירתו עד להפיכתה כמעט להמנון של הימים הנוראים, היא לא רק בשל יופייה ועומקה, אלא גם בגלל העובדה שמילותיה והמוזיקה שלה מאחדות בתוכן שלושה עולמות משמעות: יהודי, ישראלי וכלל־אנושי, במילים אחרות, ביצירה כמוסים יחד ההיסטורי, המקומי והקיומי. לא תמיד מודעים המאזינים לעושר התימטי הזה אבל חזקה עליו שהוא פועל עליהם את פעולתו.

עולם המשמעות היהודית – לפחות ארבע פעמים למדתי בשנות בית-הספר היסודי (הממלכתי) שלי את סיפור קידוש השם של רבי אמנון ממגנצא. אף על פי שידוע כיום במחקר שהייחוס של הפיוט לר' אמנון ממגנצא הוא שגוי, הרי שסבלותיהם של היהודים ורדיפותיהם לאורך הדורות הם חלק בלתי נפרד מהפיוט והם נשמעים גם במוזיקה של רוזנבלום; 

עולם המשמעות הישראלית – נוכח ביצירה לא רק בגלל המוטיבים של המוזיקה הישראלית, אלא בעיקר בכך שהיא נכתבה בהשפעה ישירה (גם אם מאוחרת ואולי דווקא בשל כך) של מלחמת יום כיפור ואימיה והיא מסמלת את המאבק על קיום יהודי בארץ. על אף השוני העקרוני ביניהם – הטראומה של המלחמה וייסורי היהודים לאורך הדורות – הגדירו מחדש את המונח "קידוש השם" והפכו ביצירה הזו בלתי ניתנים להפרדה.

מתוך "מנהגים", פרנקפורט, גרמניה, 1707, מתוך אוסף משפחת גרוס, תל־אביב, באדיבות המשפחה

אך בכך אין די. היצירה של רוזנבלום קיבלה את מלוא משמעותה בגלל העובדה שהיא דוברת גם במישור כלל־אנושי ועוסקת בשבריריות הקיום. היא מסתיימת בדימויים מטרידים המתארים את האדם ה"משול כחרס הנשבר, כחציר יבש וכציץ נובל... וכחלום יעוף". המלחין לא טיפל בחלקה האחרון (המודגש מאד בחזנות הקלאסית) של הפיוט העוסק בגדולת האל, אלא נשאר במצוקתו של האדם. אולי היה "ונתנה תוקף" מעין רקוויאם עצמי, שהולחן בשנותיו האחרונות של המלחין, והמזכיר לעצמו ולזולתו את סופיות האדם ואת פריכות חייו.

היה ניתן לטעון שבכך שרוזנבלום השמיט את חלקו האחרון של הפיוט המדגיש את נצחיות האל לעומת זמניותו של האדם ("ואתה הוא מלך אל חי וקיים, אין קצבה לשנותיך...") הוא הפך אותו לטקסט חילוני, הנשאר בחווית האדם אך הנמנע מלעסוק באלוהי. איני סבורה כך. לדידי אין להבין את היצירה אלא כהתמודדות רליגיוזית, שנעשית באמצעות כלים דתיים עם שאלת דתיות, היינו סופיותו האדם ותפקידו בעולם ("ותשובה וצדקה ותפילה מעבירים את רוע הגזירה"). לא קבלת הדין יש כאן, אלא ויכוח נוקב על גורל האדם וצער על שבריריותו.

"אדם יסודו מעפר וסופו לעפר", עבודת קרמיקה, מתוך התערוכה "ציטוט', הגלריה בשואבה, 2008

"ונתנה תוקף" ודתיות בחברה הישראלית ה"חילונית"

בשנים האחרונות זכינו להלחנה מחודשת ומצוינת של יצירות ליטורגיות רבות, חלקן זכו לפופולריות רבה בקרב קהלים רחבים. היו יצירות שקדמו לה, אבל במידה רבה סללה יצירתו הקשה והתובענית של רוזנבלום את הדרך. בחירתו של מלחין "חילוני" כרוזנבלום לעסוק ביצירה ליטורגית כה מטרידה מבחינה תיאולוגית וכה מרכזית מבחינה דתית, וביצועה מפי זמר שאינו חזן קלאסי אינן מובנות מאליהן. בסרטו של יניב העיד רוזנבלום שלא היה יכול לכתוב את היצירה לשם ביצוע חזני בבית כנסת ואף לא לשם ביצוע פופולרי או לתקליט רגיל. ההקשר הקהילתי־קיבוצי הוא הוא שהוליד אותה. לדעתי הוא גם זה שהנכיח אותה בציבוריות הישראלית.

כידוע רוב החלוצים בני העליות הראשונות עזבו את עולם בית הכנסת מתוך בחירה מודעת ומכוונת. אך לנכדיהם ולילדי נכדיהם אין במקרים רבים אפילו ידע בסיסי ביותר שיאפשר להם בחירה אמיתית. בשני העשורים האחרונים אנו נוכחים בעניין גובר והולך בקרב ישראלים בטקסטים יהודיים ובחוויות יהודיות מגוונות. איני מתכוונת כאן לתופעה המכונה חזרה בתשובה, אלא לישראלים הבוחרים לבחון את המסורת היהודית ומכמניה מתוך אהבה וביקורת ודורשים אותה (תרתי משמע) לעצמם. פריחתם של בתי המדרש החילוניים והליברליים, שהחלה כבר בשנות התשעים, הביאה להקמתם של כמה עשרות בתי תפילה "חילוניים". תופעות אלה זוכות לביקורת הרואה בהן חלק מטרנד אליטיסטי שאינו מחלחל לשכבות רחבות בעם ושזמנו קצוב. דומה, שעינינו חוזות דווקא בהתחזקות התופעה ותוכיח גם חיבתו הגוברת של "ונתנה תוקף".

*

אין להמעיט מערכה של יצירתו של רוזנבלום. היא הרחיבה את ההקשר הביצועי של פיוט מרכזי, הפקיעה אותו מהבלעדיות של חיי בית הכנסת והציעה אותו לציבורים ישראלים רחבים המתמודדים בדרכים מגוונות עם אתגרי הימים הנוראים. היא עשתה זאת בדרך שנובעת ישירות מן החוויה וההוויה הישראלית.

"ונתנה תוקף" של רוזנבלום צבר פופולריות גם בקרב חזנים רבים, הוא מושמע בראש השנה וביום הכיפורים בבתי כנסת ליברליים רבים ואף בבתי כנסת אורתודוכסיים. הדבר מעיד על מערכת יחסית מורכבת ומרתקת בין חוגים דתיים וכאלה המכונים "חילוניים" – בעוד שבמקרים רבים כיוון ההשפעה הוא הפוך, כאן ההשפעה היא מהעולם ה"חילוני" אל תוככי העולם הדתי, ודווקא בקודש הקודשים של הימים הנוראים. אולי הדבר יכול ללמד על כך שלמרות הוויכוחים הקשים בישראל, מקורותינו המופלאים הם מקור לא אכזב לחידוש ולשיחה בינינו.

המקום שקנה הפיוט "ונתנה תוקף" בציבוריות שלנו מלמד על הרצון של הישראלים להתחבר למורשתם ולחפש עתיד טוב יותר בדרכים יצירתיות ותוך בחינת אמת של העבר. וזאת אבקש בסיום הדברים: "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא).

את המידע על הלחנת הפיוט קיבלתי מחגי בן גוריון, איש בית השיטה. אני מודה לו על העזרה.
הרבה פרופ' דליה מרקס היא חוקרת תפילה מרצה לליטורגיה ומדרש בהיברו יוניון קולג' בירושלים.