איך איסור אבל עיצב אבל? על הקינות הצפון אפריקאיות

---

לקינות לליל תשעה באב במסורת לוב מפי שלמה דאודי

באופן מפתיע, אחת ההלכות שהשפיעה רבות על עיצוב סדר הקינות בליל תשעה באב במסורת יהודי צפון אפריקה הייתה ההלכה האוסרת על כל ביטוי של אבלות בשבת, על פי הכתוב בספר ישעיהו  "וקראת לשבת עונג" (נח, ג). בספרד טרם הגירוש נהוג היה לשלב בתפילות השבת "רשויות" – פיוטי פתיחה לקטעי תפילה כגון "נשמת כל חי", קדיש, ו"ברכו את ה' המבורך", וכן פיוטים חגיגיים להוצאת ספר התורה. בשבתות "תלתא דפורענותא", שהן שלוש השבתות הסמוכות לתשעה באב אשר בהן קוראים הפטרות מתוך נבואות התוכחה בספרי ישעיהו וירמיהו, נהגו בספרד לשלב בתפילה רשויות ופיוטי הוצאת ספר תורה שנכתבו ובוצעו כקינות לכל דבר ועניין. 

התנגדות חריפה למנהג זה ניתן למצוא זמן קצר לאחר גירוש ספרד, בתשובה מפורטת בספר "זקן אהרון" (סימן לח) מאת רבי אליהו בן בנימין הלוי מקושטא (המאה ה־16). בתשובתו, טען רבי אליהו הלוי שעוד בספרד רבנים חשובים התנגדו למנהג הזה, אשר מפר חזיתית את האיסור ההלכתי על אבלות בשבת. לדעת רבי אליהו הלוי, האיסור שייך לא רק בטקסטים של הקינות, אלא אף בלחנים שלהן. לדבריו,

"וכל שכן כאשר יהיה המקונן קולו ערב נאות לשברון הלב, כי ידוע שיש נגון מיוחד לבכות התמוז כמו שיש נגון מיוחד לצחוק, כבר נתבאר כל זה בספרי המושיקא [המוזיקה], אין ספק שראוי להרחיקם וכ"ש [כל שכן] בשבת, זמן שחייב אדם בעונג…"

את המנהג אסרו גם רבי דוד בן זמרא (1479–1573) בשו"ת הרדב"ז (חלק ג, סימן תרמה) ומאוחר יותר החיד"א (1742–1806) בספרו "ברכי יוסף" (או"ח, סימן תקנא). ההתנגדות ההלכתית גרמה לכך שאמירת הפיוטים הללו בשבתות הופסקה כליל, קודם באזור מצרים וארץ ישראל ואחר כך בשאר קהילות הספרדים. בצפון אפריקה הפסיקו לומר את הפיוטים בשבת בשל איסור האבלות, אולם העבירו אותם לליל תשעה באב לפני תפילת ערבית.

שתי דוגמאות לפיוטים מסוג זה נמצאות ברצף הקינות שאומרים יהודי לוב לפני תפילת ערבית של ליל תשעה באב. הפיוט "היכל ה' היכל ה'" שימש במקורו כרשות לקדיש, והפיוט "יום נלחמו בי שכני" שימש במקורו כרשות ל"ברכו את ה' המבורך".

בשתי הקינות, במיוחד באחרונה, ישנם תיאורים גרפיים קשים של הרעב ואימי המלחמה בימי חורבן הבית. רק בבית האחרון, לפי המקובל בז'אנר, יש הקלה מסוימת של הצער ובקשה לנחמה ולגאולה. לכל אורך הקינות אין התייחסות לשבת או לתפילותיה, ורק בסיום הבית האחרון יש רמז לתפקיד של הפיוט – בפיוט הראשון הסיום "מה גדלו מעשיך ה'" מעיד על כך שמדובר בפתיחה לקדיש (בו המילה הראשונה היא "יתגדל") ובפיוט השני הסיום "ויברכו את שמך ה'" מעיד על כך שמדובר בפתיחה ל"ברכו".

בהיעדר תיעוד, לא ניתן לדעת עד כמה הלחנים שבהם מבוצעות הקינות אצל יהודי לוב הם אכן הלחנים שבהם השתמשו בספרד ואם הם עצמם שימשו גם לביצוע הקינות בשבתות. יהודי לוב מבצעים את שתי הקינות באותו לחן, במשקל מרובע ובמקאם ביאת מלווה בנגיעות במקאם חוסייני. סביר להניח שלחנים אלה הותאמו לפיוט בתקופה מאוחרת, שכן הם שונים באופן ניכר מהלחנים שבהם מבוצעות הקינות הללו באזורים אחרים בצפון אפריקה, כגון בתוניסיה ובמרוקו.