מאחורי הקלעים של המגילה: שושנת יעקב

---

שושנת יעקב – מילים וביצועים 

הפיוט "אשר הניא" (שושנת יעקב) מתחיל בחידה. מיהו זה אשר הניא את עצת הגויים והפר את מחשבות הערומים?

בשורת הפתיחה של הפיוט אין נושא, אין דמות שמניעה את העלילה, אלא רק פעולות.

לכל קורא מאמין פתרון החידה ברור. הקב"ה הוא זה שמניא את עצת הגויים ומניע את עלילת המגילה.

הקב"ה – הגיבור הנסתר של מגילת אסתר, ששמו אינו מוזכר ולו פעם אחת במגילה, שכל עלילתה נראית כה אנושית, נוכח באופן רמוז בפתיחת הפיוט ומוצג ככזה שעומד מאחורי הקלעים של המגילה – המושך בחוטים, המפעיל הגדול.

הדימויים התאטרוניים שבהם השתמשתי אולי לא יפתיעו את הקוראים בהקשר הפורימי הזה.

פורים נתפס זה דורות כחג היהודי התאטרלי ביותר: העדלאידע, תחפושות ומסיכות, הפורימשפיל (סוג המופע התאטרון היהודי העתיק והמקובל ביותר), ואף קריאת המגילה, שיש בה היבטים דרמטיים ותאטרליים – כולם שייכים לחג הזה, שיש בו היבטים של קרנבל יהודי.

מגילת אסתר, גרמניה, 1700, מתוך אוסף משפחת גרוס, תל־אביב, באדיבות המשפחה

נהוג להזכיר את הפסוק "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" כבסיס למסורת ההתחפשות. ואף את העובדה שרבים מעמי הארץ התייהדו. אך נראה לי שיש פה היבט תאטרוני נוסף. המציאות עצמה היא זו שמתחפשת במגילה. לכאורה, מדובר כאן במלך אנושי השולט ב־127 מדינות, וביועצים ובשרים. העלילה  מתגלגלת באופן מפתיע, עם צירופי מקרים בלתי אפשריים (כמו ספר הזיכרונות שנפתח בסיפור הנכון ברגע הנכון), שמובילים אל ההצלה הפלאית.

מתוך מגילת אסתר, צרפת, 1860, מתוך אוסף משפחת גרוס, תל־אביב

וכל העת, מאחורי הקלעים, יד נעלמה מנהלת את העלילה. מאחורי המסך של המגילה יש נוכחות אלוקית פעילה וגם מאחורי המסכות של פורים, נראה שיש ניצוץ אלוקי.

הפיוט "אשר הניא" נע מהסתרת נוכחות של האל אל פנייה ישירה אליו, בגוף שני – בשורות "ראית את תפילת מרדכי ואסתר"; "המן ובניו על העץ תלית", חושף בפנינו הפייטן את המהלך האמִתי של העניינים, שמוסתר במגילה. בהמשך הפיוט יש פניות ישירות נוספות לקב"ה. הפיוט מאפשר לנו גם לראות את ספרי התנ"ך כמערכות בשרשרת דרמטית אחת.

פרופ' ישראל אלדד ז"ל במאמרו "התנ"ך כדרמה" (יצא בכתב העת "במה" בתשכ"א), מציע תפיסה מרתקת: כל התנ"ך כולו הוא יחידה דרמטית אחת, ולכן גם אם יש נפילה רגעית, תמיד יש תקומה. גם אם שאול נכשל בהריגת אגג, במערכה הבאה אסתר ומרדכי, צאצאיו, יעמדו מול הצאצא של אגג וינצחו אותו.

הפיוט מניח שהמן אמור לזכור את רחמי שאול על אגג ורואה בשמואל ומגילת אסתר מערכות שונות באותה עלילה דרמטית. ראיה כזו מנצחת כל ייאוש טרגי, כי תמיד יכולה לבוא תשועה במערכה הבאה.

ובכל דור ודור, גם בימי אחמדיניג'ד, תהיה תקווה – כי "אל נורא עלילה" נמצא מאחורי הקלעים ומפעיל את התשועה.

מתוך מגילת אסתר, בוהמיה, 1825, מתוך אוסף משפחת גרוס, תל־אביב

שרה מורלי היא מחזאית ומשוררת, מורה לתאטרון במכללת אמונה ובאולפנה התורנית לאמנויות בירושלים ומדריכה ארצית לתאטרון בחמ"ד.