הפיוט המזומר בקרב יהודי ג'רבה

להאזנה לאלבום המלא "יקרה היא מפנינים"

עוד מימי הביניים עמדו חכמים על ייחודה של הקהילה היהודית באי ג'רבה, במנהגיה ובאורחותיה. נוסעים אשכנזים שביקרו באי החל מן המאה ה־19, וכן חוקרים שעסקו בתרבותה של קהילה זו בעשורים האחרונים, הדגישו גם הם את ייחודיותה.

עלייתם לארץ של רוב יהודי ג'רבה בשנות החמישים של המאה ה־20 קירבה בין קהילת החוקרים ובין קיבוץ יהודי זה. יהודי ג'רבה טוענים כי קהילתם נוסדה בתקופת שלמה המלך. הם משמרים בהקפדה מנהגים עתיקים וכן את מסורת ייחוסם למשפחות הכוהנים ששירתו בבית המקדש. חשוב לציין כי בעוד רוב הקהילות היהודיות בארצות ערב עזבו את מקום מגוריהן אחרי הקמת מדינת ישראל, בג'רבה לא עקרו כל היהודים ממקום מושבם העתיק. קיום יישוב יהודי תוסס באי גם בימים אלה, המקיים ישיבות ובתי כנסיות, מאפשר עיון משווה בין היהודים הילידים שנותרו באי לאחיהם וקרוביהם היושבים בישראל או בצרפת. למרות הבידוד לכאורה של קהילה החיה על אי, היו יהודי ג'רבה בקשר מתמיד עם העולם היהודי שמעבר לים, הן עם הקהילות הקרובות ובהן גאבס, תוניס וטריפולי (לוב) והן עם הרחוקות יותר, ובהן ספרד, איטליה, ארץ ישראל ואף בבל. בשל קשרים אלה קיים דמיון בין הטקסטים של הפיוט המזומר באי ג'רבה, שמבחר ממנו מתפרסם באלבום "יקרה היא מפנינים", ובין טקסטים של פיוטים מקהילות צפון אפריקה האחרות.

רפרטואר הפיוטים של יהודי ג'רבה שמבוצע במאה השנים האחרונות באי ומחוצה לו כולל רבדים של יצירה פייטנית.

זִמרת הפיוט הייתה פעילות חברתית מרכזית בחיי הקהילה בג'רבה, כמו בקהילות יהודיות ספרדיות ומזרחיות אחרות, בין אם כמרכיב של הסדר הליטורגי והלא ליטורגי בבתי הכנסת ובין אם במרחב חיי המשפחה, בשמחות ובאירועי אבל. בראשית הדרך נשמרו הפיוטים בכתבי היד של הפייטנים עצמם ו של מובילי התפילה והזמרה בקהילה. אט אט החלו האחרונים להעתיק קבצים שכללו פיוטים מאת מחברים שונים. לרוב נקבע סדר הפיוטים בהתאמה למעגל החיים האישי־יהודי, כגון פיוטים לשבתות וחגים ופיוטים המתייחסים לשמחות השונות, או שהפיוטים הועתקו על פי סדר מוזיקלי – בהתאמה לסולמות של המוזיקה המזרחית. בקבצים שנוצרו, נשאו פיוטים רבים הוראות לחן בכותרתם, כלומר הוסיפו את השורה הראשונה של שיר אחר, עברי או לועזי, שעל פי לחנו יש לשיר את הפיוט. עם המצאת הדפוס, החלו להדפיס את הקבצים מתוך כתבי יד מובחרים בלבד, ועד היום, פייטנים שרים מתוך ספרים מודפסים, אך גם מתוך כתבי יד.

הקובץ החשוב ביותר לתפוצת הפיוט בקרב יהודי ג'רבה, הספר "קול יעקב", הודפס בבית הדפוס העברי באי בשנת תרצ"ד.

בו יבואו פיוטים מנוקדים, הנהוגים בימי חגים ומועדים וחתונה לבר מצוה וסיום מסכתא מיסודן של קדמונינו הרבנים עם ביאור צרור המור מהרב יצחק גאגו בן ה"ר אליהו צרור ובסופו שירים חדשים להרב הנזכר ... [יוצא לאור בידי] אברהם בלא"א [=בן לאדוני אבי] רחמים ביתאן.

חלק ב' של "קול יעקב", ובו פיוטים נוספים, ראה אור בג'רבה בשנת תשי"ח.

מהדורת צילום של "קול יעקב" הודפסה בירושלים בשנת תשל"ג. הדפסה מחודשת זו מעידה על כך שגם שנים רבות אחרי הגעתם ארצה, היה בקרב יוצאי ג'רבה בישראל ביקוש לספר הפיוטים הקהילתי, וזאת למרות ההיצע הרב של קבצי פיוטים ספרדיים המודפסים בארץ בעשורים האחרונים. הדפסה זו מלמדת על המאמץ לשמר מסורת פייטנית ייחודית גם בעתות של תמורות חברתיות מפליגות. חלק ניכר מהפיוטים בהקלטה באלבום מופיעים בספר "קול יעקב", אך לא כולם. שכן עוד לפני שהוקם בית הדפוס העברי בג'רבה בשנת 1912 ועוד לפני שספר "קול יעקב" ירד לדפוס, שרו יהודי ג'רבה פיוטים מתוך קבצים אחרים שראו אור בעיר תוניס. הדפוס העברי בתוניס היה מקור חשוב לאספקת ספרים לאי ג'רבה. לדוגמה, בספר "שאו זמרה", אחד מקבצי הפיוטים הנפוצים שראה אור בתוניס בשנת תרס"ב (1902), נמצא פיוטים רבים שנכנסו לרפרטואר הג'רבאי. כמה משירי הספר הזה הודפסו מחדש בספר "קול יעקב".

הדפוס העברי "ליוורנו". סיפק ספרי פיוטים לג'רבה בתקופה מוקדמת עוד יותר. בעיר איטלקית זו ישבה קהילה יהודית אשר קיימה קשרי מסחר הדוקים עם העיר תוניס והיהודים שחיו בה. יתרה מזאת, משפחות מליוורנו התיישבו בתוניס והקימו קהילה ייחודית. בספרים מדפוס ליוורנו נמצא לעיתים את העדות המוקדמת ביותר לפיוטים שנפוצו סביב לים התיכון. למשל, הפיוט לשבועות ולשמחת תורה "תְּנּו כָבוֹד לַּתוֹרָה וּתְנו לְרֹאשָׁהּ עֲטָרָה", הנפוץ בין יוצאי דרום תוניסיה ונפוץ גם במסורת הספרדית־ירושלמית – מקורותיו הראשוניים בספר "דברי שירה הנאמרים בליל שמחת תודה" (ליוורנו, 1780, דף 2). הרכב רפרטואר הפיוטים הג'רבאי המבוצע שהגיע לידינו כולל, כמו ברוב קהילות ישראל במזרח ובצפון אפריקה, יצירות של פייטנים מתקופות רבות וממגוון מקומות, משירת ימי הביניים בספרד ועד לפייטנים מקומיים שפעלו במאה העשרים. מהרובד הקדום ביותר ברפרטואר הג'רבאי נמצא באלבום את הפיוט "יוֹם מַעֲמַד סִינַי. עֵת בָּא בְרַעְיוֹנַי" ("קול יעקב", סימן מט), שנהוג לומר בג'רבה קודם לקריאת עשרת הדברות ובקריאת התורה בחג השבועות. את הפיוט חיבר ר' יצחק בן יהודה אבן גיאת. לא ייפלא אפוא למצוא שיר של משורר ספרדי זה מהמאה הי"א בג'רבה, שכן מנהג הסליחות הייחודי ליהודי ג'רבה (ובטריפולי שבלוב, קהילה הקשורה מאוד לג'רבה) מבוסס על סדר "שפתי רננות" מיסודו של אבן גיאת. מתקופה מאוחרת יותר נציין את שיריו של ר' ישראל נג'ארה, שהיו חביבים על כל יהודי המזרח וצפון אפריקה עם פרסומם בראשית המאה הי"ז. בשל המיקום הגאוגרפי, נמצא בספר "קול יעקב" ובקבצים אחרים מהם שרו בג'רבה, פיוטים מאת פייטני צפון אפריקה. בין השאר נמצא את פיוטיהם של ר' משה בוג'נאח, ר' פרג'י שוואט, ר' נהוראי ג'רמון, ר' סעדיה שוראקי, ר' שמעון לביא ואחרים. השיר "מְבֹרָךְ שַׁבָּת מִפִּי אֱלֹהִים" ("קול יעקב", סימן סו), הנמצא באלבום זה, הוא פיוט לכבוד שבת שנפוץ בקהילות צפון אפריקה ואף נדד עד שלוניקי. את הפיוט חיבר ר' משה בר יעקב אדהאן, מחבר השיר המפורסם "סוכה ולולב לעם סגולה", מנהיגה הרוחני של קהילת מכנאס בראשית המאה ה־18. השיר שייך לסוגה המפרטת את מנהגי השבת והלכותיה בחרוזים. פיוט נוסף לכבוד שבת הוא "מַה טּוֹב יוֹם שְׁמוֹ שַׁבָּת" ("קול יעקב", סימן סז). שמו של המחבר הוא "מימון", שם שנפוץ בצפון אפריקה כשם משפחה וכשם פרטי. השיר מופיע במקורות מרוקאים ואלג'יראים רבים, ומעיד על מקורו הגיאוגרפי של המחבר.

בין המנהגים המיוחדים של שירת הפיוטים בג'רבה נציין את הרשויות לתפילת "ברוך שאמר" בתפילת שחרית של ימים טובים. פייטנים צפון אפריקאים חיברו פיוטים למעמד ליטורגי זה. דוגמאות לכך באלבומנו הם השירים "יוֹצֵר יְחִידָתִי לוֹ אֲהַלְלָה" (סימן יצחק חזק) שכלול כבר בספר השירים התוניסאי הקדום "שירי זמרה" (ליוורנו, 1872) והפיוט מאת ר' משה בוג'נאח "מַלְכִּי שִמְךָ אֲקַדֵּם בְּשִׁיר וְקוֹל זִמְרָה" (קול יעקב, סימן סח).