מרקו אוטולנגי – בין מילאנו לירושלים

---

לכל הקלטות מרקו אוטולנגי באתר הפיוט והתפילה

א.

דרכו של מרקו אוטולנגי, בעל התפילה שהקליט עבורנו תפילות ופיוטים ממסורת יהודי איטליה אל עולם התפילה במסורת זו, החלה דווקא מיוזמה קהילתית. מרקו נולד ב־1957 בלוגאנו, שוויץ, ילדם החמישי (השלישי בבנים) של בנימין ושרה אוטולנגי. בהמשך עברו להתגורר במילאנו. בית הכנסת הגדול של מילאנו בוויה גואסטאלה שכן במרחק שעה הליכה מהבית, והאווירה בו הייתה פורמלית מאוד. על רקע זה יזם הרב אליה קופשובסקי, חבר המשפחה, הקמת מניין חדש לצעירים, שישכון בוויה איאופילי, בסמיכות לבית משפחת אוטולנגי ולמשפחות יהודיות נוספות. היה זה בשנת 1963.

עצם הקמתו של המניין בבית הכנסת מאפשרת הצצה לעולמה של הקהילה היהודית במילאנו. יהדות מילאנו הוקמה כקהילה חדשה במאה הי"ט, ורבים מחבריה למדו את נוסח התפילה משליחים שהגיעו מרומא הבירה. מניינים לא פעלו בקביעות, ולעתים היה צורך לשלם ליהודים בקהילה על מנת שישמשו "מנייניסטים", מתפללים קבועים במניין. התבוללות, היטמעות והתערבות בחברה הכללית היו מקובלות ונפוצות מאוד.

בשנת 1938, תחת שלטונו הפאשיסטי של בניטו מוסוליני, נחקקו חוקי הגזע באיטליה. חוקים אלה הגבילו מאוד את מעמדם של יהודים ואת השתלבותם בחברה. רק שמונים שנה קודם לכן, עם הקמת ממלכת איטליה המיוחדת, היא ראתה ביהודים אזרחים שווי זכויות לכל דבר ועניין. על פי הוראות חוקי הגזע, היהודים הוצאו מבתי הספר הכלליים, ובבניין בוויה איאופילי הוקם בית ספר יהודי בשל מצוקות השעה. בית הספר נותר על עומדו לאחר המלחמה, וב־1963 עבר למקום אחר. הרב קופשובסקי ראה בכך הזדמנות ובחר להקים בבניין את מניין הצעירים החדש כבסיס להתחדשות הקהילה. המניין נחנך בשבועות תשכ"ג.

הרב, לפי מרקו, היה אדם שאהב ללמד. הוא לימד את אחיו הגדולים של מרקו וגם אותו תנ"ך (אחיו הגדול של מרקו, דניאל, שלמד אצל הרב, היה האדם הראשון מאיטליה שהשתתף בחידון התנ"ך כנציגה של יהדות איטליה), שפה עברית ואת נוסחי התפילה, שאותם משמר מרקו עד היום.

הרב אליה קופשובסקי במעמד חתימה על כתובה

ב.

מפגש עם דמות מעוררת השראה שפתחה פתח להזדמנויות חדשות היה גם נחלתו של אביו של מרקו, בנימין, יליד 1920 וממקימי המניין בבית הכנסת בוויה איאופילי. בנימין נולד למשפחה שורשית באיטליה, אשר הסברה המקובלת היא כי מוצאה בעיר אטלינגן בגרמניה, שהפכה ל"אוטולנגי" בהשפעת השפה האיטלקית. המשפחה מחזיקה כיום באילן יוחסין עד שנת 1600 המבוסס על התחקות אחר שורשיה. אחת הדמויות הידועות של משפחת אוטולנגי היא של רב יוסף אטלינגן, אשר חי במחצית השנייה של המאה השש עשרה בריווה די טרנטו, שם יסד בית דפוס בעיר והדפיס ספרי קודש רבים, בתקופה שבה הדפסת התלמוד נאסרה (מפורסמת מאוד המהדורה של הרי״ף שהודפסה על ידו, שאפשרה לעקוף איסור זה).

בנימין עבד כסוחר מצעירותו. בשנת 1938, בהיותו כבן 18, נפגע מהחלתם של חוקי הגזע ונתקל באתגרים הקשורים לשירות קדם־צבאי וללימודים אקדמיים. באותה התקופה פגש את הרב דוד שאומן, מהגר מפולין, שהיה גדול ממנו ומחבריו בעשר בשנים אך השתלב עמם בצניעות ובענווה. שאומן נהג ללמד את בנימין וחבריו ספרות, שירה ותנ"ך. באותה התקופה היה מקובל שימוש נרחב באופניים, ושאומן לא היה מיומן בכך. בנימין והרב הגיעו להסדר: הוא ילמד את הרב לנסוע באופניים, והרב ילמד אותו שיעורים  פרטיים בעברית. בנימין ייחס לרב שאומן השפעה רבה על זהותו הדתית ובחירתו בחיים של תורה ומצוות.

הרב דוד שאומן (משמאל) מרצה במסגרת אירוע בקהילת יהודי מילאנו

בשנת 1943 כבשה גרמניה הנאצית את איטליה, ובנימין נמלט כפליט לשווייץ. שם, בלוגאנו, פגש לאחר המלחמה את שרה פינק, יהודייה מליברפול, והשניים הפכו לזוג והחליטו להינשא. משפחתה האדוקה של שרה תהתה על קנקנו של הבחור היהודי מאיטליה, והגיעה לרב שאומן, שהיה אז רב בגנואה, לקבל את חוות דעתו. שאומן הגדיר את בנימין כ"חתן נפלא" וכ"צדיק בדורו", והנישואים זכו לברכתם של בני משפחת הכלה. החופה נערכה בט' בניסן תש"ח בבית הכנסת בליברפול. כמנהג המקום, חתמה גם שרה על הכתובה.

בנימין ושרה בחתונתם בבית הכנסת "פרינס רוד" (דרך הנסיך) בליברפול, שרה חותמת על כתובה

השניים תכננו לעלות לארץ מיד לאחר נישואיהם, אולם שבו לחיות במילאנו וניהלו יחד עסק לכלי כסף עתיקים. יחד הביאו לעולם, כאמור, את חמשת ילדיהם – אשר עלו לארץ מיד לאחר סיום לימודיהם התיכוניים. באשר לשרה ובנימין עצמם, הרי שהם עלו ארצה סופית בשנת 1988, ארבעים שנה לאחר נישואיהם.

ג.

כבר בגיל עשר, בהדרכת הרב קופשובסקי, קרא מרקו בפעם הראשונה את ההפטרה בבית הכנסת. "הוא היה דמות מרתקת," מספר מרקו. "הוא אהב ללמד את הצעירים, תנ"ך, תלמוד, תפילה, עברית. הוא היה אדם מיוחד, לא פורמלי. מצד אחד רב מלמד תורה ומוביל בית כנסת, ומצד שני אוהד כדורגל שרוף של קבוצת רומא." הרב קופשובסקי שימש לתקופה קצרה כרב הראשי של מילאנו, אך עד מהרה התפטר מתפקידו והמשיך להוביל במסירות את בית הכנסת הקטן והאינטימי שהקים. בנימין, אביו של מרקו, כתב על כך במאמר לרגל 40 שנה להקמת בית הכנסת: "מההתחלה ממש הוא עודד את צעירי בית הכנסת להשתתף באופן אישי בהובלת התפילות. את התוצאות של פועלו אנו רואים בבירור היום". מבית הכנסת עצמו יצאו כמה דמויות רבניות הפועלות לשימור מסורת יהודי איטליה, במדינה עצמה ומחוצה לה.

ב־1970 חגג מרקו בר מצווה והגיע עם משפחתו לחגוג בארץ, בבית הכנסת האיטלקי ברחוב הלל בירושלים. ארגון הבר מצווה היה בעזרת אומברטו נכון, שיזם, ארגן, והביא לארץ עשרות בתי כנסת מאיטליה, בין היתר בית הכנסת מהעיר קוניליאנו ויניטו, שמשמש היום את הקהילה האיטלקית ברחוב הלל בירושלים. מרקו קרא בתורה בכותל ביום חמישי, חגג בשבת בבית הכנסת בקריאת פרשת דברים (אותה הקליט השנה (2023) לאתר הפיוט והתפילה) ולאחר צום תשעה באב, ביום חמישי שלאחר מכן, קרא את פרשת ואתחנן באופן שאפשר לבני המשפחה לחגוג. בשובה של המשפחה לאיטליה נערכה חגיגה נוספת, רביעית, עבור הסבתא שלא הייתה יכולה להצטרף למסע לארץ.

באותה התקופה חי בארץ אחד מאחיו של מרקו, והמשפחה החלה להגיע לבקר בה בקביעות בכל שנה. מרקו עצמו עלה לארץ בשנת 1976, לאחר סיום לימודיו, ובמשך שנה התנדב בקיבוץ לביא. שם, בין יהודים שרבים מהם גדלו באנגליה (אליה היגרו מגרמניה במסגרת הקינדרטרנספורט), פגש את זמירות השבת והמנגינות מבית אמו, שרה, ילידת ליברפול. בהמשך התנדב לשירות בצה"ל, ולאחר מכן המשיך ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית. באותן שנים פקד את בית הכנסת האיטלקי ברחוב הלל, שבו שימש כשליח ציבור.

ד.

כמה שנים לאחר שפתח בקריירה משפטית כעו"ד ולאחר שעלו הוריו ארצה, החליטו מרקו ואשתו לשוב לאיטליה על מנת לטפל בעסק כלי הכסף של הוריו. שהות זו במילאנו נמשכה 28 שנים, ובשנת 2016 שבה המשפחה לארץ. באותן השנים התפתחה קהילה יהודי מילאנו משמעותית, וכיום פועלים בה כ־18 בתי כנסת, רובם ספרדיים. למרקו נולדו שלוש בנות, והוא הנחיל להן את אהבתו לארץ, למסורת היהודית האיטלקית ולמוזיקה. בתו אסתר מנהלת כמה מקהלות בירושלים, ובהן גם מקהלת בית פרת, מקהלת בית הכנסת האיטלקי ומקהלת נשות הכותל, ומפיקה עיבודים מוזיקליים לקטעי פיוט ותפילה (לדף היוטיוב של אסתר אוטולנגי). הוא מקווה להמשיך להנחיל את מסורת התפילה גם לנכדיו, לכשיגדלו.

בירושלים עצמה פועלים כיום, לאחר ימי הקורונה, שלושה בתי כנסת במסורת יהודי איטליה: בית הכנסת ברחוב הלל מקונליאנו ויניטו, שבו ארון הקודש המפואר שהוקדש לרב נתן אוטולנגי, שהיה ראש הישיבה בעיירה במאה השבע עשרה. בית הכנסת עצמו, שבין מייסדיו היה הרב הרטום, ביקש לקבוע אחידות טקסטואליות מסוימת, שתאפשר זיקה וחיבור הן לשומרי מנהג איטליאני והן לספרדים האיטלקים. ברחוב רד"ק פועל בית כנסת המבקש לשמר את המנהג הרומי בלבד. באוהל נחמה מתקיים מניין איטלקי מאז ימי הקורונה. מרקו נוהג לשמש מדי פעם בפעם כשליח ציבור וליישם את הידע שרכש בשנות חייו, המשקף את המגוון והעושר של יהדות איטליה. הוא מספר כי באחד המקרים שילב בתפילת נעילה קדיש במנהג טריאסטה, המושפע מהלחן האשכנזי – ורבים בקהל סברו, בטעות, כי הוא חורג מהמסורת האיטלקית.

אותה הנטייה לאיחוד מסורות קשורה גם למסורת מילאנו, שאותה נושא מרקו. כאמור, קהילת יהודי מילאנו למדה את מסורת התפילה מיהודי רומא. אולם ברומא עצמה חל שינוי בשלב מסוים – על מנת לאחד בין קהילות המתפללים בעיר נקבע תקן אחיד לקריאה בתורה, המושפע משמעותית מהקריאה של הספרדים באיטליה. אותו "עדכון גרסה" לא הועבר ליהודי מילאנו, וכך דווקא מסורת יהודי מילאנו, המשתקפת בהקלטה לפרשת דברים, משקפת את המסורת המקורית של יהודי רומא.

חזית בית הכנסת ויה איאופילי, שנות השישים לערך. בימין התמונה בשער כסוף: בנימין אוטולנגי

ה.

בשנים האחרונות השתלב מרקו בפרויקט ייחודי של תרגום התלמוד לאיטלקית, במימון משרד המדע בממשלת איטליה – פעם ראשונה שבה תורגם התלמוד לשפה זו. השקת התרגום למסכת ראש השנה, המסכת הראשונה שתורגמה, התקיימה בהשתתפות נשיא איטליה והרב עדין שטיינזלץ ז"ל סמוך לקמפו די פיורי (כיכר הפרחים) ברומא, שבו נשרפו מאות ספרי תלמוד בראש השנה בשנת 1553. בשנים האחרונות למד מרקו קורס מורי דרך בירושלים, וכיום הוא מדריך תיירים מאיטליה המגיעים לבקר בארץ הקודש. בשנת 2023 הקליט מרקו הקלטות רבות ממסורת התפילה של יהודי איטליה לאתר הפיוט והתפילה.

סיפורו של מרקו משקף במידה רבה תהליך ארוך ומרתק, שבו שלובות מסורת תפילה מרתקת, שצמחה כענף ייחודי במסורות ישראל, גזענות והתמודדות, היטמעות ורנסנס דתי, יזמוּת דתית נמרצת, קהילתיות ותנועה בין מרחבים, שימור מסורת וצמתים של שינוי. דמותו של הרב אליהו קופשובסקי, שבכוח של חזון ומסירות הצליח להקים בית כנסת, קהילה, חזנים ונושאי מסורת, משחקת בסיפור הזה תפקיד מרכזי, ולצדה דמויות רבות נוספות אשר השפיעו על עיצוב מסורת התפילה של אוטולנגי.