המדריך לצילום והפקה בווידאו / מאת ג'ראלד מילרסון ; תרגום ועריכה - רוני פרידמן.
מילרסון, גרלד, 1923-
ספר| כותר |
המדריך לצילום והפקה בווידאו / מאת ג'ראלד מילרסון תרגום ועריכה - רוני פרידמן. |
|---|---|
| כותרים נוספים |
Video production handbook. Hebrew המדריך לצלום והפקה בוידאו מדריך לצלום והפקה בוידאו |
| מהדורה |
מהד' א. |
| מקום קשור |
Ramat Gan (Israel)-place of publication |
| מחבר/יוצר |
פרידמן, רוני |
| מוציא לאור |
רמת גן : פוקוס |
| שנה |
1992 |
| הערות |
On verso of t.p.: Video production handbook / by Gerald Millerson. "המדריך להפקת תוכניות מקצועיות במצלמת וידאו ביתית". |
| תיאור |
270, [4] ע' : איורים 24 ס"מ. |
| שפה |
עברית |
| מספר מערכת |
990031449960205171 |
לפריט בקטלוג הספריה
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
אולי יעניין אותך גם
הפרנסה של לאה גולדברג
עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵינֶנָּה דּוֹאֶגֶת: מָה קַל הַבִּשּׁוּל, אִם בַּבַּיִת יֵשׁ "מֶגֶד"! בשנות ה-30 של המאה הקודמת, קבוצת סופרים ואנשי רוח שקדו על הוצאתו של כתב עת ספרותי בשם "טורים". אך להוציא מגזין עולה כסף. מה עושים? בדיוק כמו היום: מחפשים מפרסמים. קברניטי כתב העת מתחילים להיפגש עם מפרסמים פוטנציאלים. הם מנסים לשכנע אותם לרכוש מודעות – אבל זה לא ממש הולך להם, ולכן, מייסד "טורים" אברהם שלונסקי מציע למפרסמים מוצר "פרימיום": המפרסמים לא רק יקבלו "ספוט" יוקרתי בכתב העת, הם "יזכו" גם למודעה מנוקדת בחרוזים. ומי ידאג לזה? המשוררים והמשוררות הכי טובים בארץ ישראל, שבמקרה הם גם כותבים קבועים ב"טורים". אלתרמן, שלונסקי וכמובן לאה גולדברג גוייסו למשימה. גולדברג סיפרה לימים על שעות הלילה, שבהן היא וחבריה למועדון הספרותי "יחדיו" היו יושבים שעות בבית קפה ומפליגים בדמיונות. על כוס קפה הם חשבו מה מתחשק להם לעשות, על הוצאות ספרים, על עיתונים ספרותיים, ועל שאר חלומות שאי אפשר היה להגשים בגלל מחסור בכסף. "ובינתיים היינו מוציאים לאור גיליונות בודדים של 'טורים'," סיפרה גולדברג, "וגם גיליון כזה לא זו בלבד שלא היה מכניס שכר סופרים כלשהו, אלא, אדרבא, לשם כיסוי ההוצאות היינו כולנו כותבים שירי רקלאמה [פרסומת] לחברות מסחר ומודעות. בדברים אלה הצטיינו בעיקר שלונסקי ואלתרמן." גולדברג לא מתנצלת על שנאלצה לחבר זמרירים "זולים" כדי להתפרנס, ואפילו טוענת שהיה משהו בשירים "שתרמו תרומה מסוימת לגמישותה וחיותה של הלשון העברית". כיוון שהמחברים לא לקחו קרדיט על הפרסומות המומחזות, אנחנו כמעט ולא יודעים מה כתבה גולדברג ומה כתבו אלתרמן ושאר חברי "טורים", אך שיטוט בגיליונות "טורים" חושף שורה של שירים מחורזים במודעות ליינות, בתי קפה וכדומה. בזכות טיוטת כתב יד שנשתמרה, אנחנו כן יודעים לזהות את השיר הבא, "שיר השירים ל'מגד'", כשיר שכתבה לאה גולדברג. הוא פורסם ב"טורים" בשנת 1938, והינה הוא לפניכם: טיוטה ששמר איש "טורים" ישראל זמורה (המצוי בארכיון "גנזים"), מראה כי השיר של לאה גולדברג עבר עריכה קפדנית של שלונסקי לפני שהתפרסם ב"טורים": המודעה לשמן "מגד" שחיברה לאה גולדברג. התיקונים של אברהם שלונסקי. מארכיונו של ישראל זמורה, גנזים לאה גולדברג למען חיות תל אביב 17 בדצמבר 1938. יום חג לתל אביב בפתיחה המחודשת של גן החיות בעיר. לאחר כמה שנים בהן היה גן החיות פרמטיבי, מקבלים חיות הגן בית חדש ויפה בלב העיר תל אביב. בתחילת שנות ה-40 רוצים קברניטי גן החיות להגדיל את המכירות ולהביא עוד ועוד מבקרים אל הגן. הם פונים ללאה גולדברג, ומבקשים ממנה ליצור עבורם "תוכן שיווקי", שיקדם את הגן. וכך נולד לו "ספר גן החיות" בחרוזיה של גולדברג. למרות שמדובר למעשה בפרסומת אחת גדולה לחיות בגן, כמעט ולא נותרו עותקים ממנו בישראל. בספרייה הלאומית הוא שמור במחסן הנדירים. כולם מככבים שם: האריה, הפיל, הדובון והברדלס – כל אחד מהם זוכה לשיר מאת לאה גולדברג. וכדי שלא תהיה טעות לגבי מהות הספרון ומטרתו, הספרון מסתיים במודעה ענקית הקוראת לתושבים לבוא ולבקר: ונסיים ב"תוצרת הארץ", ולא סתם ב"תוצרת הארץ", כי אם ב"וועדה למען תוצרת הארץ שליד מועצת המורים למען הקהק"ל בארץ ישראל", שהוציאה שתי חוברות מתוקות בסוף שנות ה-30. ומי נשכר כדי לכתוב אותן? לאה גולדברג כמובן. קבלו הצצה לספרונים הנדירים "האורחת מכנרת" ו"העיר והכפר" שאמורים לעודד את ילדי הארץ – בעזרת חרוזיה של גולדברג – לאכול מתנובת ארץ ישראל. מתוך הספרון "האורחת מכנרת" מתוך החוברת "העיר והכפר" תודה מיוחדת לד"ר גדעון טיקוצקי על עזרתו בהכנת הכתבה. טיקוצקי עורך בימים אלה מהדורה ובה מלוא שירי הילדים של גולדברג. לקריאה נוספת האור בשולי הענן היכרות מחודשת עם יצירתה וחייה של לאה גולדברג / גדעון טיקוצקי. הגל הקל של השירה העברית / אורי סלע כתבות נוספות מעשה בציירת: לאה גולדברג על ארץ אהבתה של לאה גולדברג הצצה נדירה אל העולם הפנטסטי של לאה גולדברג
לכתבה בבלוג הספרייה
החזון העברי לאישה העברייה: גם ספורטאית וגם יפהפייה
נשים שהתחרו במכביות הראשונות יכלו להרחיב את שלל הפרסים בהן זכו ובנוסף לזכייתן במדליות בשל הישגיהן הספורטיביים, הן יכלו לזכות גם בתואר אחר לגמרי: 'מלכת היופי של המכביה'. במכביות הראשונות לצד תחרויות הספורט, התקיימה גם תחרות 'מלכת היופי', במסגרתה נהגו לבחור את 'מלכת המכביה', הספורטאית היפה ביותר מבין כל הספורטאיות שהשתתפו במכביה באותה השנה. את כתר 'מלכת המכביה' קיבלה הזוכה המאושרת מידיה של מלכת היופי של ישראל באותה השנה. הנוהג התחיל עוד לפני המכביה עצמה בסניף מכבי גרמניה, שאז נודע בשם 'בר-כוכבא ברלין'. בר-כוכבא ברלין היה אחד ממועדוני הספורט היהודים הגדולים באירופה ומנה בשיא כוחו בתחילת שנות ה-30 עשרות אלפי ספורטאים וספורטאיות פעילים. ב-1931, שנה לפני פתיחת המכביה ה-1, קיים 'בר-כוכבא ברלין' תחרות יופי בין כל הספורטאיות שלו. הפרס היה – איך לא – הפלגה למכביה הראשונה בארץ ישראל. לאורך השנים, מהמכביה ה-1 ב-1932 ועד המכביה ה-10 ב-1969, הנוהג הזה שהחל בברלין הועתק לארץ ותחרויות מלכת היופי לספורטאיות המשתתפות הפכו לעניין שבשגרה במכביות. למרבה הצער, התקשורת המקומית לא ממש הקפידה על איות שמותיהן של הזוכות, ושמן אוית בכמה צורות שונות – בכל עיתון בהתאם לראות עיניו של העורך. עובדה זו מקשה כמובן לבדוק מה עלה בגורלן של הזוכות. הזמנה לטקס בחירת המלכת היופי במכביה ה-5 במכביה ה-5 בשנת 1957, זכתה חיילת צעירה מחיפה בשם אילנה פלקוביץ' בתואר. היא קיבלה את הכתר מידיה של מלכת היופי באותה השנה, עטרה ברזילי. ברזילי זכתה בהמשך השנה גם בתואר 'מיס פוטוגניק' (Miss Photogenic) בתחרות 'מיס תבל', אך נאלצה לשוב לארץ מיד בסיום התחרות להשלמת מבחני הבגרויות. מעניין לדעת מה היו הקריטריונים שהפרידו בין ההחלטה מי 'יפה' באמת לבין מי 'סתם' פוטוגנית. לא ברור אם היו אלו רוחות הפמיניזם שהחלו לנשב בשנות ה-60 ברחבי העולם או סיבה אחרת, אבל תחרות מלכת היופי האחרונה התקיימה במכביה ה-10 ב-1969. באופן מפתיע, דווקא במכביה ה-11 שנערכה ב-1973, התחרתה במכביה מלכת יופי מכהנת.
לכתבה בבלוג הספרייה
הרב יצחק יעקב ריינס
אוסף ריינס כולל 88 כתבי יד שהופקדו בספרייה הלאומית לזכרה של הרבנית עלקה ציפרשטיין. לראשונה, מתאפשרת גישה לכתביו של הרב יצחק יעקב ריינס (1915-1839) שלא פורסמו. הרב ריינס היה תלמיד חכם ומבריק ולו מגוון תחומי עניין והשפעה נרחבת. הוא נודע כאחד הרבנים הראשונים שתמכו תמיכה בלתי מסויגת בתנועה הציונית וכמייסד של תנועת "המזרחי" – ארגון בין-לאומי ציוני דתי שתיפקד כחלק מההסתדרות הציונית החילונית. הרב ריינס ייסד ישיבה ששילבה לימוד תלמוד מסורתי אינטנסיבי עם לימודי חול ותוכנית לימודי יהדות רחבה יותר, שכללה גם היסטוריה וספרות יהודית, ועמד בראשה. אחד עשר הספרים שפרסם הרב ריינס בחייו היו רק מקצת מכתביו, שהיו כתבי יד בלבד. לאחר פטירתו, פרסם בנו ספר נוסף של הרב, ותכנן לפרסם חלק גדול מכתבי היד שלו. עם זאת, המו"ל לא הדפיס את כתבי היד כמובטח, והם נשארו מוסתרים מעין הציבור ונשכחו לעשרות שנים. לאחרונה, צאצאים של הרב ריינס למדו על אודות קיומם של כתבי היד, רכשו אותם ותרמו אותם לספרייה הלאומית, שם הם נסרקו וכעת זמינים בגישה דיגיטלית לציבור. כתבי היד משתרעים על מגוון נושאים רחב, כולל תלמוד והלכה, אגדה, ציונות, פילוסופיה ומחשבה יהודית.
לכל התכנים בנושא