אמנות השיר: אז במלאת ספק

אז במלאת ספק – מילים וביצועים

ייעוד מקורי:
קינה לתשעה באב. נועדה להשתלב במסגרת ההרחבות ל"קרובה" של תשעה באב בברכת "בונה ירושלים", כשאר הקינות הקדומות. ממחרוזת הסיום המקורית של הפיוט ניתן להסיק כי על פי תוכניתו של המחבר, נועד פיוט זה להיאמר ברצף אחד עם קינה אחרת פרי עטו – "אָז בַּהֲלוֹךְ יִרְמְיָהוּ אֶל קִבְרֵי אָבוֹת". בסדרי הקינות שנתגבשו במהלך הדורות פורקה מערכת זו: כברוב המועדים, גם בתשעה באב אין נוהגים לומר עוד 'קרובות'; הקינות נותקו מן הקרובה והועברו למקום נפרד בתפילה; ושתי הקינות בהן דובר כאן סודרו בסדר הפוך.

סימן:
אל"ף-בי"ת, אות לכל טור. האותיות ש"ין ותי"ו נכפלות בכמה מנהגים במחרוזת סיום נוספת, שככל הנראה אינה מגוף הפיוט המקורי, אלא חתימתו של פיוט אחר שהשתרבבה לכאן.

מבנה וחריזה:
שיר סטרופי [=שיר העשוי מחרוזות מחרוזות]. לכל סטרופה חרוז משלה, המשותף לכל ארבע צלעותיה. סכמת החריזה בפיוט, לפיכך, היא: אאאא / בבבב / גגגג / דדדד, וכן הלאה.

משקל:
משקל הטעמתי [=משקל המבוסס על מניית מלים מוטעמות עיקריות בכל צלע. מאפיין את הפיוט הקדום]. המשקל בקינה שלפנינו אינו עקבי כל כך, אך שומר פחות או יותר על ארבע מילים מוטעמות ברוב הצלעות; מיליות קצרות אינן נמנות, על פי רוב. נדגים זאת במחרוזת הנושאת את האותיות מ"ם ונו"ן: