פיוטים ותפילות במסורת מרוקו

---

יהדות מרוקו היא אחת הקהילות העתיקות בעולם היהודי (לדעת רוב החוקרים, החל מהמאה ה־2 לספירה), והיא הגדולה מבין הקהילות היהודיות בארצות האסלאם. לאורך השנים הייתה יהדות מרוקו מרכז ליצירה תרבותית – ספרות ושירה עברית ענפות חוברו בה בידי דורות של מלומדים יהודים. השירה, התפילה והמוזיקה הם מרכיבים מרכזיים בתרבותם של יהודי מרוקו.

עושרה והיקפה של היצירה הוא עצום ויוצא דופן ברב־גוניותו והוא מכיל, בין השאר, את מסורות שירת הבקשות, את שירת האָלָא האנדלוסית בערבית ועברית, את פיוטי התפילה ופיוטים רבים במעגל השנה והחיים. מסורות יהדות מרוקו אינן מקשה אחת והן מכילות רבדים רבים המשקפים את יחסי הגומלין הבין־תרבותיים לאורך הדורות במרחבים השונים: השפעות מוסלמיות, בֶּרְבֶּרְיוֹת, אפריקאיות, אנדלוסיות ואירופאיות. הדברים באים לידי ביטוי בין השאר בעושר המנהגים והסגנונות המוזיקליים. עם זאת, נוסח התפילה הוא משותף לרוב הקהילות, וזאת לצד גיוון רב של מנהגים. מורשת יהדות ספרד של ימי הביניים השתלבה בתרבות יהודי מרוקו וביתר שאת לאחר גירוש ספרד, והשפעתה ניכרת במסורות המוזיקה, הלשונות, הפסיקה ההלכתית, האמנות ועוד.

דמויות מרכזיות בעולם היצירה התורנית והעברית לענפיה השונים נולדו ופעלו במרוקו באלף השנים האחרונות, ובהן: דונש בן לברט (מחולל השירה העברית בספרד ומחבר הפיוט "דרור יקרא"), הרי"ף (ר' יצחק אלפסי), הרמב"ם, ר' דוד חסין (גדול המשוררים), ר' חיים בן עטר ( בעל הספר "אור החיים"), ר' יעקב אבן צור (רב ומשורר), ר' יעקב אביחצירא (מייסד שושלת רבני משפחת אבוחצירא), ר' דוד אלקיים (משורר, מעורכי הקובץ "שיר ידידות") ור' דוד בוזגלו – גדול המשוררים במחצית השנייה של המאה ה־20, שאף עלה לישראל בשנות השישים. רבים מהרבנים והמנהיגים הרוחניים המרכזיים לאורך הדורות עסקו גם בכתיבת פיוטים ובשירה וניתן לומר שזהו אחד המאפיינים של רבני מרוקו לדורותיהם.