ד"ר אורי אהרן – מוזיקולוג ייחודי

להקלטותיו של ד"ר אורי אהרן באתר

כאשר צוות אתר הפיוט והתפילה חיפש מסרן בר־סמכא לביצוע הקריאות המיוחדות בתורה לפי נוסחי האשכנזים, לא היה ספק שאחד המועמדים הראויים ביותר לתפקיד הוא ד"ר אורי אהרן, שהקדיש שנים רבות מחייו לביצוע, הוראה, הפצה ומחקר של טעמי המקרא ונעימות הקריאה בתורה. אורי אהרון הוא מוזיקולוג, מהבולטים במוזיקה הדתית בישראל כיום. אהרון, יליד שנת 1946, הוא בוגר האקדמיה למוסיקה על שם רובין בירושלים וד"ר למוזיקולוגיה מטעם אוניברסיטת תל אביב. כמנצח מקהלות הוא ידוע כמנהל המוזיקאלי, המלהק, והמנצח של מקהלת החזנים הירושלמית (בשנים 1993–2007); של מקהלת "זמרת־יה" שייסד בשנת 2007; ושל המקהלה המעורבת "נשירה". כמוזיקולוג הוא ידוע כמחברם של שני ספרים חשובים בתחום חקר המוזיקה היהודית: "הקול והטעם" ו"מעלות השיר", וכן כמחברם של מאמרים בהגות מוזיקאלית שפורסמו בכתבי עת בתחום המוזיקה היהודית. מלבד זאת, ד"ר אהרן הוא נגן חליל, מתלמידיו של החלילן חנוך תל אורן; מלחין של מוזיקה דתית וישראלית־עממית; ומרצה עתיר ניסיון במכללות שונות.

את נעימות טעמי המקרא למד ד"ר אהרן מאביו, שהיה אף הוא בעל קריאה. הנעימות שלמד ד"ר אהרן מאביו, שהיה יליד פרנקפורט שבגרמניה, היו בסגנון ייקי. אולם אהרן, שחש שהנעימות שלמד אינן "מרעננות" ו"אטרקטיביות" דיין על מנת לעורר ולהלהיב את קהל המתפללים בבית הכנסת, עבר לקרוא בסגנון שהוא מגדיר כ"ליטאי־ירושלמי, עם נגיעות מהקיבוץ הדתי ותנועות הנוער". בשונה מסיפורים אחרים שנשמעים משליחי ציבור ובעלי קוראים, שלפיהם אווירת הקדושה והחוויה החיובית בבית הכנסת עוררה אותם להתעמק בלימוד נעימות התפילה, האווירה בשעת קריאת התורה בבתי הכנסת של ילדותו של אהרן לא הייתה מספקת, בלשון המעטה. שעת קריאת התורה הייתה זמן שבו רבים מהמתפללים דיברו זה עם זה, ולפעמים היה הגבאי צריך לקום ולחפש את אחד המתפללים שיצא מחוץ לבית הכנסת על מנת לקרוא לו לעלות לתורה. ילדי בר המצווה נהגו לקרוא את הפרשה בטעמים, אך הם ראו את ההכנה לקריאה כעול ואפילו כעונש. אורי הצעיר קיבל על עצמו לשנות את המצב שהיה קיים אז, ולפעול בכל מרצו על מנת לשנות את האווירה בבתי הכנסת בשעת הקריאה בתורה מאווירה של קלות דעת לאווירה של ריכוז במשמעות, בעומק הפרשני, בדקדוק ובנעימות של הקריאה בתורה, שלדבריו הן "הקדושות והטהורות מכל המוזיקה היהודית, כי בהן קוראים דברי אלוקים חיים". לאחר שנים רבות של ביצוע הקריאות בבתי הכנסת ושל מחקר מעמיק של נעימות טעמי המקרא, מעיד ד"ר אהרן על עצמו שהוא יודע בעל פה "את כל התורה, עם טעמיה".

ספרו הראשון של ד"ר אהרן, "הקול והטעם" הוא ספר חלוצי בתחום חקר טעמי המקרא ומבשר של מגמה חדשה בחקר נושא זה, שלפיה נעימות הקריאה נבחנות לא רק כתופעה מוזיקלית גרידא או בהשוואה לקנטילציות בדתות השונות, אלא כבעלות משמעות חברתית, תרבותית ודתית עבור המשתמשים בהן. הספר עוסק ביהודים הטדסקים, יהודים מגרמניה שהיגרו לצפון איטליה בסוף המאה ה־15, ומוכיח כיצד טעמי המקרא היוו עבורם כלי להישרדות רוחנית. מבחינה תיאורטית, טוען מחקרו של אהרן לקיומו של יסוד מאחד בין נעימות הקריאה בתורה של כל עדות ישראל, שמתבטא בסולם מוזיקאלי פנטאטוני (בעל חמישה צלילים).

אהרן מדגיש כמה מהמנהגים המיוחדים שניתן לשמוע בקריאותיו עבור אתר הפיוט והתפילה. אחד מהם הוא קריאה רצופה, בלא הפסק, של שני פסוקים סמוכים בספר בראשית: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי" (בראשית א, לא) והפסוק שאחריו "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" (בראשית ב, א). הסיבה לוויתור על ההפסקה המתבקשת בסוף הפסוק היא שראשי התיבות של שתי המילים האחרונות מהפסוק הראשון, "יוֹם הַשִּׁשִּׁי", ושל שתי המילים הראשונות מהפסוק השני, "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם", יוצרות ביחד את שם ה', באופן זה: "יוֹם הַשִּׁשִּׁי וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם".

רוב המתפללים בנוסחים האשכנזיים מודעים לקיומה של מערכת נעימות נוספת לקריאה בתורה בנוסחי האשכנזים, המחליפה את הנעימות הרגילות בימים הנוראים, ויש נוהגים שגם בשמחת תורה. ד"ר אהרן מדגיש שמערכת זו לא נועדה אך ורק לימים הנוראים, אלא שהיא נמצאת בשימוש גם בחלק מפסוקי הקריאה לתעניות, כמו בסיום הפסוק "שׁ֚וּב מֵחֲר֣וֹן אַפֶּ֔ךָ וְהִנָּחֵ֥ם עַל־הָרָעָ֖ה לְעַמֶּֽךָ" (שמות לב יב). רוב בעלי הקריאה קוראים באופן נכון את הקריאה לתעניות, אך מעטים מודעים לכך שהנעימה של חלק מפסוקיה היא זהה לזו שבה הם משתמשים בימים הנוראים.