על הווידוי הגדול בתפילות יום כיפור במסורות הספרדים

שחרית ליום כיפור (ק"ש ועמידה) – הרב יהודה פתיה

אחד הטקסטים המיוחדים הנאמרים במסורות רבות בתפילת יום הכיפורים הוא "וידוי הגדול". הווידוי הוא חלק אינטגרלי מתפילות יום הכיפורים; הוא חוזר ונשנה בהן פעמים רבות ונחשב לחלק בלתי נפרד ממצוות היום ומתהליך התשובה.

באופן גס, ניתן לאפיין במסורת היהודית שני סוגים של וידויים על פי תוכנם ומגמתם. הסוג הראשון הוא מעין תפילה או בקשה, לרוב בפרוזה, שבה מצהיר האדם על אפסותו מול האל ומבקש בהכנעה מחילה על חטאיו. טקסט מסוג זה הוא הווידוי של רבא ורב המנונא בתלמוד הבבלי (ברכות יז, א; יומא פז, ב) המתחיל במשפט: "אֱלהַי! עַד שֶׁלּא נוצַרְתִּי אֵינִי כְדַאי, וְעַכְשָׁו שֶׁנּוצַרְתִּי כְּאִלּוּ לֹא נוצַרְתִּי". הסוג השני הוא פירוט, לרוב על פי סדר האלפבית, של החטאים שעליהם מבקש המתוודה סליחה. וידויים מסוג זה הם הווידוי הקטן (וידוי זוטא) הנאמר בקהילות רבות בכל יום סמוך לנפילת אפיים, שבו פירוט החטאים מתחיל במילים "אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, גָּזַלְנוּ, דִּבַּרְנוּ דֹּפִי וכו'"; הווידוי הגדול ליום הכיפורים, שבו הפירוט החטאים מתחיל במילים "עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּאֹנֶס (וּבְרָצוֹן), וְ (...) עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּבְלִי דָעַת"; והווידוי "אָשַמְנוּ בְּאֹמֶר וּבְפוֹעַל בָּזִינוּ חֹק לִמְעוֹל מַעַל" שנשתכח ברוב קהילות ישראל בשל התנגדותו של האר"י לאמירתו.[1] לעתים מעורבים שני הסוגים בטקסט אחד או שטקסט מהסוג הראשון משמש כפתיחה לטקסט מהסוג השני.

במחזורים רבים של הספרדים ועדות המזרח, ובכללם במחזורים בנוסח יהודי בגדאד שיצאו לאור בבגדאד ובישראל, מקדימים את הווידוי הגדול שבחזרת העמידה לשחרית של יום הכיפורים ("על חטא") שני וידויים נוספים, שתוכנם משלב את שני הסוגים שהוזכרו לעיל. טקסט מהסוג הראשון הוא גרסה של יצירת מופת פיוטית מאת רב ניסי אלנהוראני, בן המאה התשיעית, שהיה מועמד לגאונות בבבל ונמנה על ממַסדי הפיוט בארץ זו.[2] טקסט זה מכונה בסידורים בשם "וידוי הגדול לרבינו ניסים". בווידוי זה עוסק המתפלל במעמדו מול הבורא כאדם המתוודה על חטאיו, בחולשת מעשיו ובחולשת נפשו. משפט מיוחד ובולט עוסק בייחוד הדין האלוהי מול משפט בשר ודם: במשפט בשר ודם הכפירה בחטא מצילה מן העונש. לעומת זאת מול האל – דווקא ההודאה בחטא היא הפתח לתיקון ולתשובה, ואילו הכפירה בו מסכנת את האדם בעונש על תעוזתו.

לפני או אחרי הווידוי הגדול לרבינו נסים (על פי הבדלי הנוסחים) נמצא וידוי על פי סדר האלפבית. בחלק מהמחזורים של הספרדים ועדות המזרח מדובר בווידוי הקטן שהוזכר לעיל בצורתו הסטנדרטית, ללא הרחבות או תוספות. בחלק אחר של המחזורים, כולל מחזורי בגדאד, הורחב קטע זה באופן שהסדר האלפביתי נשמר, אך תחת כל אות ברשימה הורחב משמעותית מספר החטאים המתחילים באותה אות. באופן זה, ביום הכיפורים הופך גם הווידוי הקטן לווידוי "גדול". בין עדות המזרח נפוצו מספר גרסאות להרחבת הווידוי, ואחת מהן נמצאת בספר "כף אחת" מאת הרב חיים דוד אזולאי (1724–1806) (סימן יט). יש לציין שהרחבה ממין זה של הווידוי הסטנדרטי, אם כי קצרה יותר מאשר ביום הכיפורים, נמצאת בחלק ממחזורי בגדאד גם בווידוי בסליחות.

בבגדאד נהוג היה שהחזן יקרא את הווידויים בקול בכי, בנעימה פשוטה הממשיכה את נעימת תפילת העמידה. בסוף המאה התשע עשרה או בראשית המאה העשרים החלו חזני בגדאד לבצע חלקים מהווידויים ומהפיוטים השזורים ביניהם בנעימות הלקוחות מהמקאם העיראקי. המקאם העיראקי הוא רפרטואר מוזיקלי עירוני ייחודי לכמה ערים בעיראק, שבבגדאד היהודים היו שותפים פעילים בשימורו ובביצועו. לקטעי הווידוי ולפיוטים הסמוכים להם נבחרו במיוחד נעימות שנחשבו לעצובות. לדוגמה, את הפירוט האלפביתי של החטאים מבצע הרב עובדיה-פתיה בהקלטה זו במקאם מנצורי ־ ביאת, שבו הוא מבצע גם את סיום מגילת איכה ואת פרק הקינה "מזמור לאסף" בתשעה באב.

[1] אורי ספראי, "נוסח האר"י והפולמוס על מנהגי התפילה בדורות שלאחר גירוש ספרד" דעת תשע"ח.
[2] טובה בארי, "שירה עברית בבל במאה העשירית והאחת-עשרה לאור ממצאי הגניזה" תעודה ט"ו, תשנ"ט, 26–27; יוסף טובי "רב סעדיה גאון והשירה הערבית" 1993, פעמים 54, עמ' 18–19, 23; יש לשים לב כי בניגוד למופיע בחלק מן המחזורים, אין מדובר ברבנו נסים גאון.