החזן סטפן סבליץ' וקהילת יהודי בלגרד

---

סיפורו של סטפן

סטפן סַבְלִיץ' הוא החזן הראשי ובעל הקורא בבית הכנסת "סוכת שלום" בבלגרד. הוא גדל בשנות השמונים והתשעים ביוגוסלביה הקומוניסטית. הדת ושמירתה לא היו מקובלות אז בקרב היהודים ובכלל. "כולנו היינו אחים ואחיות", הוא מספר. מוצא משפחתו של סטפן הוא ממשפחות אלקלעי (משפחתו סבתו) ואשר (משפחת סבו). סבא רבא שלו נהרג במלחמת העולם הראשונה באלבניה, כשלחם לצד מולדתו. שמו של הסב מופיע באנדרטה בבית הקברות היהודי.

בסביבות גיל ארבע עשרה נחשף סטפן לעולם הפיוט והתפילה של מסורת יהודי בלגרד בפרט והבלקן בכלל. אז הגיע לבית הכנסת בפעם הראשונה, כשהוא בעל רקע במוזיקה קלסית בלבד. שם פגש את הרב זכריה הלוי והרב צדיק דנון, רבני בית הכנסת, וגילה עולם מסתורי שלא היה ידוע לו קודם לכן: עולם חדש ומרתק של שפה, צלילים ומוזיקה, עולמה של מסורת יהודי הבלקן. "נמשכתי חזק, לשפה, למוזיקה ולצלילים האלה שלא היו ידועים לי. הם נראו לי כדבר מיסטי ומושך," מספר סטפן.

באותם הימים הגיע אל בית הכנסת הרב יצחק אסיאל, שלמד שבע שנים בישיבת הר עציון במדינת ישראל וכיהן באותם הימים כרב הראשי של יוגוסלביה. הרב אסיאל, שראה את התעניינותו של סטפן בתפילות, חשף אותו להקלטות נדירות של רבני הקהילה משנות השישים. בהקלטות הייתה כלולה גם תפילת שחרית של שבת של החזן יגאל בן חיים, בנוסח ספרד ירושלים. סטפן, להוט להכיר את העולם החדש הזה, למד בעל פה את תפילת שחרית של שבת במקאמים שונים.

"הרב התקשה להאמין לי שלמדתי את הכול מההקלטות. השמעתי לו, וככה המסע שלי התחיל."

משם החל סטפן להגיע לבית הכנסת ולהתמקצע בעולם התפילה. באותם הימים, כאשר רשת האינטרנט עוד הייתה בחיתוליה, איתור הקלטות של חזנים לא היה מלאכה פשוטה. הרב הלוי, יליד קוסובו, לימד את סטפן בקביעות, וכך רכש סטפן ידע רחב בעולם הפיוט והתפילה במסורת הבלקן וכן ביהדות בכללותה. סטפן מספר שלרב הלוי הייתה הגשה מוזיקלית מדויקת ויפה.  באותן השנים הוא שם את ידו גם על הקלטות רבות שהיו אז בנמצא.

בשנת 2000 קיבל סטפן מהג'וינט (JDC) מלגה ללימודי חזנות במדינת ישראל בתמורה להתחייבות לשמש בעצמו כחזן בבית הכנסת בבלגרד. סטפן, שכבר היה בעל תואר ראשון בלימוד תאטרון, הגיע לארץ ולמד חזנות בירושלים, במרכז החינוכי הספרדי ובמכון למוזיקה יהודית – רננות. במקביל לכך, למד לתואר שני בבימוי תאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא פגש חזנים בולטים כמו יגאל בן חיים, שי סימן טוב, עזרא ברנע ואחרים. המוזיקאי אלעד גבאי חיבר אותו לעולם הפיוט ולכלים מוזיקליים כמו קאנון ועוּד. בתקופת שהותו בארץ למד גם במסגרות ייעודיות וגם בשיעורים פרטיים, וכך רכש ידע וכלים לנתח באופן מקצועי את מסורת התפילה הבלקנית ואת המקאמים שלה.

לאחר שנתיים וחצי של לימודים שב סטפן לבלגרד וקיבל את תפקיד החזן הראשי בבית הכנסת. מאז הוא ממשיך את מסע ההיכרות עם המסורת הבלקנית. לשם כך נסע לסקופיה (בירת מקדוניה), לסרייבו (בירת בוסניה) לסופיה (בירת בולגריה), לאיסטנבול, ליוון ולמקומות נוספים, על מנת להכיר עוד גוונים של המסורת הבלקנית. יהודים מבוגרים רבים ממקומות אלו חשפו אותו לעולם שלם ועשיר של לחנים, מקאמים ועיבודים. בחזנות שלו בבית הכנסת הוא משלב גם אלמנטים שלמד בארץ, בין היתר מהעולם הספרדי־ירושלמי.

ההיסטוריה של יהודי בלגרד

היהודים הגיעו לסרביה בימי הביניים. האוכלוסייה גדלה עם גירוש ספרד, אז הגיעו, בעקבות הזמנת הסולטן, ששלט באימפריה העות'מאנית, יהודים מגורשים רבים לאזור, אשר היה תחת חסותה. במהלך השנים עברה העיר בין אימפריה זו לאימפריה האוסטרו־הונגרית, דבר שהביא חוסר יציבות רב לחיי הקהילה. עדויות על הקמת בתי כנסת בבלגרד קיימות כבר ממחצית המאה השבע עשרה.

בראשית המאה התשע עשרה הוקמה "נסיכות סרביה", ובעשרות השנים הבאות התנהלו מאבקים רבים בנוגע לזכויותיהם של היהודים, מקומות ישיבתם, אפשרויות התעסוקה שלהם ועוד. במקרים מסוימים נערכו בהם גם פרעות. שנים אלו התאפיינו גם במאבקים עם האימפריה העות'מאנית מפעם לפעם על השליטה באזור. בשנת 1866 הוקמה הקהילה היהודית באופן רשמי. רק בשנת 1888 אושרה חוקה חדשה בנסיכות, ובה זכו היהודים לשוויון זכויות מלא.

במהלך השנים הבאות הלכו היהודים והתערו במדינת יוגוסלביה החדשה. 12% מבני הקהילה היו מגויסים לצבא בזמן מלחמת העולם הראשונה, בעידודם הפעיל של הרבנים הראשיים. מאה ושלושים חיילים יהודים נהרגו במלחמה. הקהילה הייתה קבוצה חזקה, פטריוטית ומעורבת, שאף הגדירה את עצמה כ"סרבים בני דת משה", מושג שהופיע גם בתעודות הלידה של בניה. סבא רבא של סטפן הוא דוגמה לכך.

בשנים הבאות זכתה הקהילה היהודית לאוטונומיה. רבים פנו לאפיקי מסחר ולמשרות ממשלתיות, פתחו ספריות ומוקדי עניין. היו שעסקו בחקר ההיסטוריה של יהודי סרביה. בית הכנסת הגדול, המכונה כיום "סוכת שלום", נבנה בשנות העשרים של המאה העשרים ונחנך בשנת 1926 בנוכחות נכבדי סרביה, יהודים ולא יהודים. בית הכנסת, השישי במספר שהקימה קהילת יהודי בלגרד, שימש את הקהילה האשכנזית. באותה התקופה מנתה הקהילה כ־12,000 איש,  ביחס של 80% ספרדים ו־20% אשכנזים.

על אבן הפינה של בית הכנסת, הכתובה ביהודית וסרבית, חתומים הרב יצחק הכהן שלאנג, רב הקהילה האשכנזית וחוקר תולדות היהודים (שבנו, מילאן, היה האדריכל שתכנן את בית הכנסת), המלך אלכסנדר קָארָאג'וֹרְגֶ'בִיץ', מלכה הראשון של הממלכה המאוחדת, ואשתו המלכה מריה. בבניין בית הכנסת ובחצרו היו גם דירות לרב, למורה, לחזן, לשמש ולשוחט הקהילה. בעזרת הגברים היו שלוש מאות מקומות, ובעזרת הנשים מאה ושמונים.

בית הכנסת "סוכת שלום" בבלגרד. צילום: Matija.
מוצג תחת רישיון Creative Commons Attribution-Share Alike 2.5 Generic.

השואה הִכתה קשות ביהודי סרביה והעיר בלגרד. הרב שלאנג נרצח במחנה ריכוז. בשנים 1941–1942 הפכה העיר ל"יודן פריי" – נקייה מיהודים. למעלה מתשעים אחוז מיהודי סרביה, גברים, נשים וילדים, נרצחו במחנות, במשאיות גז ובבורות הריגה. במחנה הריכוז סַיְימישטֶה (Sajmište) בפאתי בלגרד נרצחו כ־8,000 יהודים, רובם נשים וילדים. בית הכנסת הגדול חולל; הנאצים השתמשו בו במהלך המלחמה כבית בושת. רוב בתי הכנסת האחרים נהרסו במכוון בידי הנאצים. אחד מהם הוא בית הכנסת בית ישראל ברחוב הצאר אורוש, שנהרס בשנת 1944. בית כנסת ספרדי נוסף בבלגרד, בשם קהל בייז'ו (Il Kal Vježu, "קהל ישן"), שהוקם במאה ה־17 נהרס גם הוא בידי הקומוניסטים בשנת 1952, לצורך בניין שכונת מגורים.

כל משפחתו של סטפן מצד הוריו (אשר ואלקלעי) הושמדה גם היא, מלבד סבתו ואחיה, שהעביר את המלחמה במחבוא, עלה לישראל ובהמשך היגר לארגנטינה. לאחר המלחמה הייתה שארית הפלֵטה מוכה וחבולה, שניים מעיר ואחד ממשפחה. רק כ־1,100 יהודים ניצלו ושבו לבלגרד.

קהילת יהודי בלגרד כיום

כיום מונה הקהילה כ־2,000 איש ואישה החיים בבלגרד ומזדהים כיהודים. רבים מבני הקהילה מבוגרים. הקהילה סובלת מאתגרים נפוצים בקהילות יהודיות באירופה: המשכיות, נישואי תערובת, הנפוצים מאוד בקהילה, וכדו'. תחת השלטון הקומוניסטי, חרף היותו סובלני יחסית, לא הייתה הקהילה מאורגנת סביב בית הכנסת ומאפיינים דתיים וזהותה היהודית דעכה. שנות המלחמות בבלקן בראשית שנות התשעים זעזעו גם הן את הקהילה המקומית, ורבים עלו לארץ או היגרו למדינות אחרות.

אולם נראה כי בחמש עשרה השנים האחרונות חל שינוי, התגבש גרעין חזק המגיע בקביעות לתפילות, לאירועים קהילתיים ולשיעורים. פעילותו של הרב יצחק אסיאל, רב הקהילה והרב הראשי של סרביה, מעודדת מעורבות והשתתפות. מוסדות שהוקמו בעיר לשימור המורשת היהודית מביאים לפריחה ולעניין מחודש במסורת הקהילה.

שאלת עתידה של הקהילה לוטה בערפל. איתנותה הפיננסית של הקהילה הייתה רעועה במשך שנים, אולם חוק חדש מ־2017 להשבת רכוש יהודי ללא בעלים לידי הקהילה העביר לחזקתה נכסי נדל"ן רבים, דבר שאִפשר לה לשמור על עצמאות, להתפתח ולהתקדם.

ייחודה של מסורת

מסורת יהודי הבלקן היא מסורת ייחודית. העובדה שהעיר והאזור עמדו במפגש של אימפריות ותרבויות הביאה להשפעות משמעותיות הן על הרכבה הדמוגרפי של הקהילה והן על המסורת המוזיקלית שהייתה נהוגה בה. מצד אחד עמדה האימפריה העות'מאנית. השפעתן של הקהילות היהודיות בסלוניקי (יוון) ואיסטנבול (תורכיה) ניכרת בלחנים, בסידורים ובתוכן התפילה. מאידך ניצבה האימפריה האוסטרו־הונגרית ובירותיה בודפשט (במרחק כ־400 ק"מ) ווינה (כ־500 ק"מ), דבר שהשפיע על לחני התפילה והארכיטקטורה. כיום המסורת בקהילה משלבת בתוכה אלמנטים ספרדיים ואשכנזיים. האחרונים מנציחים את המסורת האשכנזית בקהילה, שמרבית חבריה הושמדה בשואה.

בבית הכנסת "סוכת שלום" מתנהלות כיום התפילות בעיקר בנוסח הספרדי של יהודי הבלקן. המסורת המוזיקלית משלבת בין מיטב המלודיות הספרדיות והאשכנזיות (כפי שניתן לשמוע בתפילת "כל נדרי" בהקלטות). בערבית של שבת, לדוגמה, ניתן לשמוע גם מלודיות תורכיות וגם מלודיות אשכנזיות בהשראת יהודי וינה. כמעט בכל תפילה ניתן לשמוע קשת גאוגרפית רחבה ומגוונת של לחנים ומסורות.

המחזור האשכנזי של סבו של סטפן, אהרן אלקלעי. נדפס בווינה ב־1867. כריכת המחזור משנת 1935.

המסורת המוזיקלית בתפילה

המקאמים הרווחים ביותר במסורת המוזיקלית של יהודי הבלקן הם היה חי'גאז ונהוונד. ניתן לשמוע גם חוזאם ערבי (המקביל לסיגא התורכי). בתפילות משולב גם מקאם ביאת.

הכשרתו המוזיקלית של סטפן, שנרכשה ברחבי הבלקן וגם בישראל, מאפשרת לו להשתמש במקאמים רבים ומגוונים לפי בחירה. הוא נוטה להשתמש במקאמים נעימים ומקובלים יותר הקרובים לאוזן של הקהל.

הקריאה בתורה היא במקאם חיג'אז קאר, למעט חריגות מעטות פה ושם. מאפיין זה הוא ייחודי למסורת יהודי הבלקן, שכן במסורות ספרדיות רבות המקאם לקריאה בתורה הוא סיגא. גם להפטרה ולמגילת אסתר יש שיטה מיוחדת, מלודיה מיוחדת שלא נשמעו במקומות אחרים.

בתפילה יש לעתים שילוב של תפילות ופיוטים הנאמרים בלדינו. סטפן מעיר כי הדבר נעשה בעיקר לטובת הנשים, שלא תמיד הבינו את השפה העברית. תפילות הנאמרות בלדינו הן "בריך שמיה", "ונתנה תוקף", "ה' שמעתי שמעך יראתי", "עננו, פיוטים לפורים ועוד. למעשה קיים סידור שלם של נוסח התפילה בלדינו, אך הוא איננו בשימוש קבוע כיום. בסידור הפופולרי בשימוש מופיעה התפילה כולה בתעתיק בשפה הסרבית, גם העברית וגם הלדינו.

הפיוט "ה' שמעתי שמעך יראתי" בתרגום ללדינו בתעתיק סרבי.

פועלו של סטפן

מלבד היותו החזן בבית הכנסת "סוכת שלום" בבלגרד, סטפן הוא גם מוזיקאי העוסק במוזיקה מסורתית של יהודים ספרדים מאזור הבלקן. הוא שותף בפרויקטים שונים העוסקים בתרבות היהודית המקומית והעשירה, שהושפעה מהיוונים, התורכים, הבולגרים, הסרבים, הבוסנים ואחרים. סטפן מעיר כי סרבים ובוסנים רבים מאמינים שמקורותיהן של הנעימות הכי יפות ומפורסמות שלהם הגיעו מהמסורת הספרדית־יהודית. סטפן שותף בלהקה ושמה "שירה ותפילה", העוסקת בשירה זו.  הוא אוסף חומר בלדינו, כמו רומנסות, שירי אהבה ועוד, ומבצע אותן יחד עם חברי הלהקה, שבה הוא גם סולן וגם מנגן בעוּד.

לאתר האינטרנט של הלהקה>>>

סטפן שותף עם הקהילה היהודית להקמת מרכז לתרבות יהודית. המרכז יוקם בבניין שהיה שייך ליהודים ספרדים לפני מלחמת העולם השנייה, אשר אז שימש כבית כנסת, אולם חתונות ומרכז קהילתי. הכוונה היא שהמרכז יהיה מוקד לפעילות תרבותית ודתית עבור יהודי בלגרד.

גם בעבודתו על הבמה סטפן שותף להנצחת המורשת הספרותית של סופרים ומחזאים יהודים שכתבו על העולם הספרדי של יהודי הבלקן.

קטעי התיעוד בשנה זו:

• מגילת אסתר – בעבר היה ספק אם העיר בלגרד הייתה מוקפת חומה מימי יהושע בן נון, ולכן היה מנהג לקרוא את מגילת אסתר ארבע פעמים, בי"ד ובט"ו באדר, ביום ובלילה. כיום המנהג איננו נפוץ. סטפן קורא בהקלטה הזו את המגילה במלודיה הבלקנית הייחודית. לאחר הקריאה הוא שר את הפיוט "אזכיר חסדי אל" בעברית ובלדינו. הלחן העברי, המפורסם מאוד, לקוח משירת המפטירים התורכית. ההקלטה של סטפן מבוססת על הקלטה ישנה של הרב לוי, שבה מושמט הפתיחה של השיר, ועל כן גם כאן הוא בביצוע חלקי. לאחר מכן מופיע התרגום ללדינו של השיר, בהשראת שלחן יווני ידוע. לאחר "אזכיר חסדי אל" מושר שיר נוסף בלדינו, שנהוג לשיר בחג הפורים.
• פתיחה לתפילות יום כיפור – הפתיחה לתפילות יום הכיפורים מזכירה את הפתיחה המקובלת במסורות הספרדים. תופעה מעניינת בפתיחה זו היא החזרה על תפילת כל נדרי שלוש פעמים. בפעם הראשונה היא נאמרת בטקסט ובלחן ספרדי ובפעמים הבאות בטקסט ובלחן אשכנזי – משום שמסורת התפילה הנוכחית משלבת בין המסורות המקובלות בקהילת בלגרד בעבר ומבקשת למנוע את שכיחתן.
• ערבית ליום כיפור – בתפילת ערבית נאמרת כמקובל קריאת שמע, לאחריה תפילת הלחש, והמקבץ האחרון הוא הסליחות. במסגרת הסליחות נאמרת תפילת עננו בלדינו. בקטע "ובספר חיים זכרנו וכתבנו" נוספת המילה "טובים", כנהוג במסורת יהודי הבלקן ותורכיה. חשוב לציין כי התפילה על הפרנסה איננה נאמרת תמיד במסורת התפילה. תופעה מעניינת נוספת היא אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בשקט, כבכל השנה, גם ביום כיפור, בשונה ממרבית המסורות האחרות.
• שחרית ליום כיפור, קריאת שמע ועמידה – הפיוט "ה' שמעתי שמעך יראתי" מושר בהקלטה זו באופן חלקי בלדינו. לאחריו נאמר הפיוט "אתאנו" בעברית.