טקס ברית המילה בנוסח תימני־בלדי הנהוג בישראל

המנהג שמתעטף אבי הבן בטלית, ויברך:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצווֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתעַטֵּף בַּצִּיצִית:

מכינים כסא לאליהו הנביא ואומר אבי הבן או המוהל:

זֶה כִּסֵּא לְאֵלִיָּהוּ זָכוּר לְטוֹב.

יש נוהגים שהקהל חוזר אחריו:

זֶה כִּסֵּא לְאֵלִיָּהוּ זָכוּר לְטוֹב.

(ויש שאינם נוהגים להכין כיסא לאליהו)

ופותחים הציבור כולם יחד:

וְהַלְלוּיָהּ בָּרוּךְ אֲשֶׁר כְּבוֹדוֹ מָלֵא עוֹלָם. מִכָּל עַיִן נֶעלָם. בָּרָא מַלאָךְ וְגַלגַּל וְאוֹפָן וּבאָדָם הָשׁלָם. וַיבָרְכֵם לֵאמֹר פְּרוּ וּרבוּ וּרדוּ בָּעוֹלָם. יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים. יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם. וְהַלְלוּיָהּ: אַשׁרֵי תִּבְחַר וּתקָרֵב יִשׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ. נִשׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ. וְהַלְלוּיָהּ:

המוהל מברך ברכה זו קודם שימול:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצו‍ֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה: (אָמֵן)

ואם מל את בנו, חותם בסוף הברכה:

לִמּוֹל אֶת הַבֵּן.

מיד לאחר המילה, בעוד שהמוהל פורע המילה, אבי הבן מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצו‍ֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהַכנִיסוֹ בִּברִיתוֹ שֶׁלְּ־אַברָהָם אָבִינוּ: (אָמֵן)

מיד לאחר שענו הציבור אָמֵן, ממשיכים לומר יחד בקול רם:

כְּשֵׁם שֶׁהִכנַסתּוֹ לַבְּרִית, כָּךְ תַּכנִיסֵהוּ לַתּוֹרָה וְלַמִּצו‍ֹת וְלַחֻפָּה וּלמַעֲשִׂים טוֹבִים:

אחר כך מברך אבי הבן:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמָן הַזֶּה: (אָמֵן)

אין הכרח כי המברך ידע מראש את שמו של התינוק. המברך אומר בקול רם את שם הבן לתוך הדממה הסקרנית של כל הנוכחים.

וקורא לבנו שם ואומר:

בּוֹא בַבְּרִית (פלוני).

ונהגו שהציבור חוזרים אחריו:

בּוֹא בַבְּרִית (פלוני).

ויש נוהגים לומר כולם יחד שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, אַשְׁרֵי וכו', לפי שיש בו ברכות ליולדת ולבעלה ולזרעם, ובמקביל המוהל מסיים לחבוש את המילה ומכסה את התינוק. ויש שנהגו לומר המזמור קודם הקדיש.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשׁרֵי כָּל יְרֵא ה'. הַהֹלֵךְ בִּדרָכָיו: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל. אַשׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ: אֶשׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרכְּתֵי בֵיתֶךָ. בָּנֶיךָ כִּשׁתִלֵי זֵיתִים. סָבִיב לְשֻׁלחָנֶךָ: הִנֵּה כִי כֵן יְבֹֽרַךְ גָּבֶר. יְרֵא ה': יְבָרֶכךָ ה' מִצִּיּוֹן. וּראֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם. כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ: וּראֵה בָנִים לְבָנֶיךָ. שָׁלוֹם, עַל יִשׂרָאֵל:

*בקצת קהילות נהגו לומר:

אָהוּב יְבָרֵךְ הַיֶּלֶד הַנִּמּוֹל הַזֶּה, וְתִהיֶה מִילָתוֹ לִתרוּפָה, וכן ממשיכים על סדר אל"ף בי"ת, בדרך כלל עד אות י': אָהוּב, בָּרוּך, גִּבּוֹר, דָּגוּל, הָדוּר, וָעֵד, זַכַּאי, חַנּוּן, טָהוֹר, יָשָׁר. ותמיד מסיימים רַפֹּא (י"ג רוֹפֵא) יְרַפֵּא הַיֶּלֶד הַנִּמּוֹל הַזֶּה, וְתִהיֶה מִילָתוֹ לִתרוּפָה (יִגדַּל וְיִגָּמַל וְיִתרַפָּא, וְיִזכֶּה לַתּוֹרָה וְלַחֻפָּה וּלמַעֲשִׂים טוֹבִים).

המברך (המוהל או מי שכובד בברכה) מחזיק את כוס היין בימינו, ואומר:

כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא. וּבשֵׁם ה' אֶקרָא: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב. כִּי לְעוֹלָם חַסדּוֹ:
ואומר: סַברֵי מָרָנַן.

והשומעים עונים:

לְחַיֵי.

ואחר כך מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְרִי הַגָּפֶן: (אָמֵן)

ואינו טועם מן היין כלל, עד שיגמור התפילות דלקמן.

נהגו להביא מי ורדים או מיני בשמים אחרים, ולברך עליהם את ברכתם הראויה (ויש שכתבו שלכתחילה יברך על ההדס):

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא עֲצֵי (עִשׂבֵּי) (מִינֵי) בְשָׂמִים: (אָמֵן)

לאחר שהמברך והשומעים מריחים, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדַּשׁ יָדִיד מִבֶּטֶן, וְחוֹק בִּשׁאֵרוֹ שָׂם, וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ. עַל כֵּן, בִּשׂכַר זֹאת, אֵל חַי, חֶלקֵנוּ, צוּרֵנוּ, צִוָּה בְּצַוָּאַת קְדוֹשִׁים לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת, לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבשָׂרֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', כּוֹרֵת הַבְּרִית: (אָמֵן)

ואומר תפילה זו לרפואת הנימול והיולדת:

תִּשׁתְּלַח אָסוּתָא דְּחַיֵי וּדרַחֲמֵי מִן קֳדָם מֵימְרָא דִּשׁמַיָּא, לְמִפרַק לְשֵׁיזָבָא וּלאַסָּאָה לְיָנוֹקָא הָדֵין דְּאִמְּהִיל לְקִבלַן, וּלאִמֵּיהּ (דְּיָנוֹקָא הָדֵין,) דְּהִיא צְרִיכָא אָסוּ בְּיִשׂרָאֵל. יַסֵּי יָתְהוֹן מָרֵי שְׁמַיָּא וִירַחֵם עֲלֵיהוֹן, וְיִתַּסּוֹן כְּמָא דְּאִתַּסִּיאוּ מֵי מָרָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה, וּכמַיָּא דִּירִיחוֹ עַל יְדֵי אֱלִישָׁע. וּתהֵי קִצָּא לְעָקַתהוֹן לְרַחָמָא עֲלֵיהוֹן. וְתִקרַב וְתֵיתֵי אָסוּתְהוֹן אָסוּ שַׁלמָא קָרִיבָא, בַּעֲגַֽלָא וּבִזמָן קָרִיב, וְאִמרוּ אָמֵן: (אָמֵן)

(תרגום: תישלח רפואה של חיים ורחמים מפי ה', לפדות, להציל ולרפא לתינוק הזה שנימול לפנינו, ולאמו של התינוק הזה, שהיא זקוקה לרפואה בישראל. ירפא אותם אדון השמיים וירחם עליהם, ויירפאו כמו שנרפאו מי מרה על ידי משה, וכמי יריחו על ידי אלישע, ויהא קץ לצרותיהם לרחם עליהם. ותקרב ותבוא רפואתם רפואה שלמה קרובה, במהירות ובזמן קרוב ואמרו אמן.)

ויש שאומרים שתי תפילות, ראשונה לנימול ושנייה ליולדת:

תִּשׁתְּלַח אָסוּתָא דְּחַיֵי וּדרַחֲמֵי מִן קֳדָם מֵימְרָא דִּשׁמַיָּא, לְמִפרַק לְשֵׁיזָבָא וּלאַסָּאָה לְיָנוֹקָא הָדֵין דְּאִמְּהִיל לְקִבלַן, דְּאִתקְרִי שְׁמֵיהּ (פלוני בַּר פלוני). יַסֵּי יָתֵיהּ מָרֵי שְׁמַיָּא וִירַחֵם עֲלֵיהּ, וְיִתַּסֵּי כְּמָא דְּאִתַּסִּיאוּ מֵי מָרָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה, וּכמַיָּא דִּירִיחוֹ עַל יְדֵי אֱלִישָׁע. וּתהֵי קִצָּא לְעָקְתֵיהּ לְרַחָמָא עֲלוֹהִי. וְתִקרַב וְתֵיתֵי אָסוּתֵיהּ אָסוּ שַׁלמָא קָרִיבָא, בַּעֲגַֽלָא וּבִזמָן קָרִיב, וְאִמרוּ אָמֵן: (אָמֵן)

תִּשׁתְּלַח אָסוּתָא דְּחַיֵי וּדרַחֲמֵי מִן קֳדָם מֵימְרָא דִּשׁמַיָּא, לְמִפרַק לְשֵׁיזָבָא וּלאַסָּאָה לְאִמֵּיהּ דְּיָנוֹקָא הָדֵין דְּהִיא צְרִיכָא אָסוּ בְּיִשׂרָאֵל. יַסֵּי יָתַהּ מָרֵי שְׁמַיָּא וִירַחֵם עֲלַהּ, וְתִתַּסֵּי כְּמָא דְּאִתַּסִּיאוּ מֵי מָרָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה, וּכמַיָּא דִּירִיחוֹ עַל יְדֵי אֱלִישָׁע. וּתהֵי קִצָּא לְעָקְתַהּ לְרַחָמָא עֲלַהּ. וְתִקרַב וְתֵיתֵי אָסוּתַהּ אָסוּ שַׁלמָא קָרִיבָא, לְחַיִּים וּלשָׁלוֹם, וְאִמרוּ אָמֵן: (אָמֵן)

וממשיך ואומר:

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה* לְאָבִיו וּלאִמּוֹ, וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשׂרָאֵל (פלוני). יִשׂמַח הָאִישׁ* בְּיוֹצְאֵי חֲלָצָיו, וְתָגֵל הָאִשָּׁה בִּפרִי בִטנָהּ. כָּאָמוּר, יִשׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדתֶּךָ: וְנֶאֱמָר, וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶראֵךְ מִתבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ. וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, (ונהגו כיום שהמוהל מטבל קצה הזרת ביין שבכוס, ונותן בפי הנימול פעמיים) וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי: וְנֶאֱמָר, זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ. דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר: אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַברָהָם. וּשׁבוּעָתוֹ לְיִשׂחָק: וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק. לְיִשׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב. כִּי לְעוֹלָם חַסדּוֹ: (יש נוהגים לכפול פסוק הודו לה' וכו' פעמיים) (פלוני) הַקָּטָן, אֱלֹהִים יְגַדְּלֵהוּ: (אָמֵן) כְּשֵׁם שֶׁנִּכנָס לַבְּרִית, כָּךְ יִכָּנֵס לַתּוֹרָה וְלַמִּצו‍ֹת וְלַחֻפָּה וּלמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְכֵן יְהִי רָצוֹן, וְאִמרוּ אָמֵן: (אָמֵן)

ונותן יין מהכוס לכוס קטן ומשגרו ליולדת, ושותה ונותן לאחרים לשתות. ויש אומרים את אחת מההללות (הללות הן פיוטים קצרים בעלי חריזה וללא משקל אחיד שמושרים יחד בשמחות ואירועים שונים) האלו:

וְהַלְלוּיָהּ הַיֶּלֶד הַנִּמּוֹל הַזֶּה, יְבָרְכֵהוּ אֵל, רָם. וְיִתבָּרֵךְ כְּבִרכַת מֹשֶׁה, בֶּן עַמרָם. וּכבִרכַת מִי שֶׁנִּגלָה עָלָיו בְּפַדַּן אֲרָם. וְהַלְלוּיָהּ:

אחר כך הרב מתחיל רִבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא וכו', וכולם אומרים יחד עמו בקול רם:

רִבִּי חֲנַניָא בֶּן עֲקַשׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשׂרָאֵל, לְפִיכָּךְ הִרבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצו‍ֹת. שֶׁנֶּאֱמָר ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדקוֹ. יַגדִּיל תּוֹרָה וְיַאדִּיר:

ועומד הרב ואומר קדיש דעתיד:

יִתגַּדַּל וְיִתקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא: (אָמֵן) דַּעֲתִיד לְחַדָּתָא עָלְמָא, וּלאַחָאָה מִיתַיָּא, וּלמִפרַק חַיַיָּא, וּלמִבנֵי קַרתָּא יְרֻשׁלַם. וּלשַׁכלָלָא הֵיכְלָא קַדִּישָׁא, וּלמִעקַר פֻּלחָנָא נֻכרָאָה מִן אַרעָא, וּלאָתָבָא פֻלחָנָא דִּי שְׁמֵיהּ לְאַתרֵיהּ בְּהַדרֵיהּ בְּזִיוֵיהּ וּבִיקָרֵיהּ. וְיִמלוֹךְ מַלכוּתֵיהּ, וְיַצמַח פֻּרקָנֵיהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ, וְיִפרוֹק עַמֵּיהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּביוֹמֵיכוֹן וּבחַיֵּיהוֹן דְּכָל בֵּית יִשׂרָאֵל, בַּעֲגַֽלָא וּבִזמָן קָרִיב, וְאִמרוּ אָמֵן: (ועונים הציבור יחד עמו עד עלמיא) אָמֵן, יְהֶא שְׁמֵיהּ רַבָּא, מְבָרַךְ. לְעָלַם, וּלעָלְמֵי עָלְמַיָּא: (ואומר לבדו) יִתבָּרַךְ: (אָמֵן) וְיִשׁתַּבַּח וְיִתפָּאַר וְיִתרוֹמַם וְיִתעַלֶּה וְיִתהַדַּר וְיִתהַלַּל וְיִתנַשֵּׂא, שְׁמֵיהּ דְּקֻדשָׁא בְּרִיךְ הוּא: (אָמֵן) לְעֵילָא לְעֵילָא מִכָּל בִּרכָתָא, שִׁירָתָא וְתֻשׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמרוּ אָמֵן: (אָמֵן)
עַל יִשׂרָאֵל, וְעַל רַבָּנַן, וְעַל תַּלמִידֵיהוֹן, וְעַל [כָּל] תַּלמִידֵי תַּלמִידֵיהוֹן דְּעָסְקִין בְּאוֹרָיתָא (קַדִּישְׁתָא) דִּי בְאַתרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵי לְהוֹן וְלַנָא חִנָּא וְחִסדָּא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם אֲבוּנָא דְּבִשׁמַיָּא, וְאִמרוּ אָמֵן: (אָמֵן)
יְהֶא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְסִיַּעתָּא וּפֻרקָנָא וּרוַחָא וְחִנָּא וְחִסדָּא וְרַחֲמֵי, עֲלֵיכוֹן וַעֲלַנָא וְעַל כָּל קְהָלְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשׂרָאֵל, לְחַיִּים וּלשָׁלוֹם, וְאִמרוּ אָמֵן: (אָמֵן)
(לאחר שענו הציבור אָמֵן, ממשיכים לומר יחד עמו:)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמרוֹמָיו. הוּא בְרַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשׂרָאֵל. וִינַחֲמֵנוּ בְצִיּוֹן וְיִבנֶה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם. בְּחַיֵּינוּ וּביָמֵינוּ בְּקָרוֹב אָמֵן וְאָמֵן:

אחר כך יושבים לסעודה ושרים מעניין המילה.

מקצת פיוטים הנהוגים בקרב יהודי תימן:

אשר ימול בביצוע יצחק נהרי

אֲשֶׁר יִמּוֹל בְּשָׂרוֹ יַחֲזֶה אֵל שְׁכִינַת רָם עְלֵי רֹאשׁוֹ קְשׁוּרָה:
הֲלֹא מִילָה קְבוּעָה בַּשְּׁמִינִי וּבַמִּצְוֹת שְׁנִיָּה הִיא סְדוּרָה:
רְצוֹן אֵל חַי לְקַדֵּשׁ אֶת יְדִידָיו          וְהִזְהִירָם בְּמִצְוָה הַבְּחוּרָה:
נקִיִּים הֵם בְּהִמּוֹל אֶת בְּשָׂרָם          כְּכֶסֶף זַךְ מְזֻקָּק כַּמְּנוֹרָה:
שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת נִכְרְתוּ בָהּ     לְעַם קֹדֶשׁ בְּנֵי אַבְרָם וְשָׂרָה:

שמעתי מפאתי תימן

שָׁמַעתִּי, מִפַּאֲתֵי תֵימָן
קוֹל יָדִיד, קִיַּם בְּרִית נֶאמָן:

לִשׁכֵנָיו, שִׂמַּח בְּרֹב גִּילָה
הִזמִינָם, לִראוֹת בְּרִית מִילָה
רְפָא צוּרִי, בֵּן זֶה וְהַצִּילָה
אַתָּה אֵל, מֶלֶך וְגַם רַחמָן:

מִילָתוֹ, רֵאשִׁית לְכָל מִצוָה
יִתרַפָּא, יִזכֶּה לְרֹב שַׁלוָה
בְּסוֹד הֶגיוֹן, תּוֹרָה וְגַם חֶדוָה
וּמזוֹנוֹ, יָפֶה וְגַם מִשׁמָן:

שָׁלוֹם לָך, נִמּוֹל כְּמוֹ נָהָר
וְאָבִיךָ, יִזכֶּה אֲשֶׁר נִזהָר
ואביך בַּמִּילָה, מִיּוֹם עֲלוֹת בָּהָר
יוֹם קִבַּל, מִצוֹת וְקִיּוּמָן:

בְּרִית מִילָה, תַּחלִישׁ לְיֵצֶר רָע
וּקלִפָּה, שֵׁנִית אֲשֶׁר יִפרָע
הִיא זֻהמַת, נָחָשׁ אֲשֶׁר נִגרָע
וְהַמִּילָה, לַדָּת תְּהֶא סִימָן:

זְכוּת מִילָה, תַּגִּין עֲלֵי יָדִיד
מִשָּׂטָן, רָשָׁע שְׁהוּא מַמרִיד
וְהוּא נִרגָּן, אַלּוּף וְדוֹד מַפרִיד
הַמַּטעֶה, גּוּפוֹת וּמַזהִימָן:

יוֹם הִטעָה, חַוָּה בְּעֵץ דַּעַת
אֲשֶׁר יַיִן, הִשׁקָהּ לְקֻבַּעַת
גָּרַם לָהּ, מִיתָה בְּיוֹם טָעַת
וְגַם אָדָם, נִכלָם וְשָׁב נִטמָן:

מִיּוֹם בָּא, אֵיתָן בְּהַאמָנָה
נִצטַוָּה, לִמּוֹל לִשׁמוֹנָה
וְכֵן נָהֲגוּ, זֶרַע מִי מָנָה
סוֹד מִילָה, נִתקַיְּמָה בִשׁמָן:

שֶׁפַע טוֹב, יוֹסִיף לְזֶה שֶׁמָּל
וּבחַיִּים, טוֹבִים יְהֶא נִגמָל
נִתָּן לוֹ, מִיּוֹצְרוֹ מַחמָל
וּבחָרוֹ, מִיּוֹם אֲשֶׁר זֻמָּן:

תִּזדַּכֵּך, נַפשׁוֹ וְגַם שִׂכלוֹ
וְאֵלִיָּה, יָבֹא וְיֵעִיד לוֹ
בְּגַן עֵדֶן, חֶלקוֹ וְגַם חֶבלוֹ
וּמהוּלִים, הַחֵן יַקדִּימָן:

אַהבַת יִשׂרָאֵל מְאֹד רָמָה
בַּמִּצוֹת, תִּזרַח בְּהַקדָּמָה
לָהֶם דָּת, נִגלָה וְנֶעלָמָה
זְכוּת אָבוֹת, תּוֹסִיף לְהַעצִימָן: