ניגונים – מכתב לר' חיים לוק

---

כשהיה ר' חיים לוק בן שלוש עשרה, נשלח אל מעבר לים, לסייע בהתאוששות ישיבת שניידר'ס בלונדון, שהוקמה וצמחה מחדש לאחר סגירתה בידי הנאצים בפרנקפורט בשנת 1939. אפשר רק לדמיין את קשיי ההסתגלות שיש לילד יתום בן 13 שלא יצא את גבולות מרוקו מעולם. מה שסייע לר' חיים לאורך כל התקופה היה קשר מכתבים אמיץ שקיים עם מוריו מקזבלנקה. הנה כאן לפניכם מכתב מופלא שכתב אליו ר' יהודה סריקי, אחד ממוריו, שממנו אפשר להתרשם מאופי הקשר בין המורה לתלמידו. על הדרך אפשר להתפעל מרמת העברית הפיוטית שבה הם משוחחים ביניהם.

"ב"ה
קזנבלנקה, י"ט טבת, תשי"ז
23.12.56

ישאו הרים שלום, לנופך ספיר ויהלום, למעלת בננו חמודנו כה"ר [=כבוד הרב] חיים לוק הי"ו [ה' יברכהו וישמרהו], אלקים יענה שלומו, ולפני שמש ינון שמו, בשלום ובמישור ישוב אל עמו, ואל שער מקומו, אכי"ר [=אמן כן יהי רצון]. ורו"ש [=ורוב שלומות] למעלת כל חבריו היקרים ישמרם צורם, אכי"ר [=אמן כן יהי רצון].

אור עינינו!

מה מאד עלץ לבנו במכתבו היקר אשר הופיע לנו כענק חרוז פנינים, שפתותיו שושנים, אשר ממנו נוכחנו לדעת, כי דברינו היו היוצאים מן הלב כאותן זרעוני גינה אשר זרענו על לוח לבו, לא היו כזרועים על צחיח סלע ותלמי ציה, רק על ארץ חפץ דשנה ופוריה, יישר חיליה! אקוה כי לימים יוצרו ישגשגו ויפרחו, יענפו ענף וישאו פרי תנובה, עד כי יהיו לגפן אדרת, לכבוד ולתפארת, אם אך ינופף ידו כפעם בפעם להזיל עליהם גשם נדבות, במפעלות נשגבות, וטללי המדות החשובות, מאליפות מדובבות, ולעדור ולנכש ולנקות הקמשונים והזרעים הרעים מבין ערוגות המטעים, בעודם קטנות ורעננות.

ויהיו דברינו אלה לזיכרון בין עיניך, כי רק בזה יהיה לבך נכון ובטוח כי מעשיך וכל עמלך יהיו לרצון ולריח ניחוח, ובהגיע תור עת לחננה, בוא יבוא ברנה, וה' יכין צעדו, אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, וסמך אלוק בעדו.

ואל תדאג, בננו, על הפרידה, כי כך היא המדה, וכך היא דרך הנטעים המגודלים, ממקום למקום הם נשתלים, ורק בזה יציצו ויפרחו, ומעפר אחר יצמחו, וגם אתה כאחד מהם, אשר בישע אלקים, תציץ ותפריח, והיית אך שמח, ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח, אכי"ר [אמן כן יהי רצון]

כחפץ לבבך
וכחפצינו המעתירים בעדך
עתרת החיים והשלום.
ועד אם הבנים
יהודה סריקי"

 

בהכנות לפסטיבל הפיוט הראשון, שבו שולבו שירה ישראלית ופיוט מסורתי, נחשף ר' חיים לוק לשיר ניגונים. מיד כששמע אותו הלך אל החדר נרגש והביא את המכתב, שמילות השיר הזכירו לו.

המכתב התפרסם לראשונה באדיבות הרב חיים לוק.