ויטורה ונציאני – סיפורו של מלחין יהודי באיטליה

ויטורה (ויקטור) ונציאני היה מנהל מקהלה ומנצח איטלקי יהודי ידוע מפרארה.

ונציאני נולד בשנת 1878. בילדותו זיהה אביו, סוחר בשם פליצ'ה, את כישרונו המוזיקלי, ורשם אותו ללימודים בבית הספר העירוני למוזיקה. בהמשך התמחה ולמד בעיר בולוניה אצל ג'וזפה מרטוצ'י, מוזיקאי ידוע. שם החל להתגלות כישרונו בהובלת מקהלות.

בבתי כנסת רבים באיטליה נהוג היה שמקהלה מלווה את שירתם של קטעים נבחרים תפילה. כך היה גם בעיר פרארה, שבה ישבה קהילה יהודית עתיקה, ואשר ערב מלחמת העולם השנייה חיו בה כ־800 יהודים. ונציאני התמנה להיות מנהל המקהלה והמלחין בבית הכנסת בפרארה, לצד עמיתו פידליו פינצי.

בשנים הבאות שימש בתפקידים מוזיקליים מגוונים בצפון איטליה: הוראת זִמרה בקונסרבטוריון בוונציה, ניהול בית הספר לזמרה בטורינו, ניהול מקהלות בתאטראות ועוד. פסגת הקריירה שלו הייתה בניהול המקהלה של בית האופרה הידוע "לה סקאלה" במילאנו, החל מ־1921, תפקיד שאליו הוזמן בידי המנצח הנודע ארתורו טוסקניני. מקהלת האופרה החלה לפעול ב־1778, ועודנה פועלת היום. בתקופת הובלתו את המקהלה היא ביצעה ביצועים רבים של גדולי המלחינים, גם באירועים לאומיים (למשל: הרקוואים של ורדי).

בית האופרה "לה סקאלה" במילאנו, 2011. צילום: ז'אן כריסטוף בנואה

הוא כיהן בתפקידו עד נובמבר 1938, אז נאלץ להתפטר בשל חוקי הגזע הפשיסטיים שנחקקו באיטליה באותה התקופה. הרחקתו מהתאטרון עוררה צער רב בקרב רבים. אחד מזמרי האופרה התפטר ממנה כצעד מחאה. ידידיו שלחו אליו פרחים כאות נחמה.

בתקופה זו, שבה לא יכול היה למלא את תפקידו בבית האופרה, שימש כמוביל המקהלה בבית הכנסת הגדול במילאנו (Il Tempio Israelitico di Milan), "היכל דוד ומרדכי", שנבנה בשנת 1892. כדמות יהודית הידועה ביכולותיה המוזיקליות, הוביל את המקהלות גם בבתי הכנסת בטורינו ובפירנצה וכן מקהלת ילדים בבית ספר יהודי. עבור הפליטים היהודים שהגיעו לאיטליה מהארצות הכבושות ערך קונצרטים. בתקופה זה חיבור לחנים רבים לקטעי תפילה ופיוט.

בפברואר 1944, לאחר שכבשה גרמניה הנאצית את איטליה ומצב היהודים הורע, היגר לעיירה רוברדו בשוויץ, וגם בה הוביל פעילות מוזיקלית. לאחר המלחמה, ביולי 1945, חזר לאיטליה. העירייה שִחזרה את בית האופרה שנהרס בהפצצות, ובמאי 1946 שב אל משרתו הקודמת באופרה לה סקאלה. הוא כיהן בתפקידו עד 1954, בהיותו בן 76. במקביל המשיך לנהל את מקהלת בית הכנסת היהודי. ונציאני נפטר בינואר 1958.

בית הכנסת הגדול במילאנו, שבו היה ונציאני מוביל המקהלה. צילום: שגיא דלה־טורה