התלמוד
התלמוד הינו שם לקודקס הכולל את המשנה, התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. התלמוד הוא סיכום לימודם של קבוצת תלמידי החכמים הנקראת האמוראים בבתי המדרש ובישיבות ארץ ישראל ובבל בין המאה השלישית לשישית לספירה.
המשנה
המשנה היא התוכן ההלכתי הראשון שנכתב מתוך התורה שבעל פה. המשנה מאגדת הלכות, דיונים ומחלוקות בנושאים הלכתיים וכן סיפורים ומעשי חכמים. הנושאים הנידונים במשנה נוגעים לכל תחומי החיים, ומכאן נובעת חשיבותה הרבה. בשל כך, 600 השנים שבין חורבן בית שני בשנת 70 לספירה לכיבוש המוסלמי בשנת 640 מוגדרות כ"תקופת המשנה", שבמהלכן היא נכתבה.
המשנה נכתבה בידי חכמים בתקופת התנאים (חכמי ארץ ישראל), ככל הנראה במאה הראשונה והשנייה לספירה. חתימת המשנה - כלומר עריכתה וניסוחה הסופי - בוצעה בידי רבי יהודה הנשיא בשנת 220 לספירה לערך, כך לפי חלק מההערכות. המשנה מחולקת לשישה סדרים (ש"ס) העוסקים כל אחד בתחום חיים אחר, וכל סדר מחולק למסכתות. 63 המסכתות מחולקות לפרקים, וכל פרק מחולק למשניות.
התלמוד הבבלי
התלמוד הבבלי (הגמרא) נכתב בין המאות השלישית לחמישית לספירה, והוא התבסס על המשנה שנכתבה מוקדם יותר. הגמרא מרחיבה, מפרשת ודנה בסוגיות הלכתיות, אמוניות ומוסריות העולות מהמשנה. הגמרא נכתבה בעיקר בארמית, בניגוד למשנה שנכתבה בעברית. האמוראים (חכמי ישראל בתקופה שאחרי חתימת המשנה) שחיו בבבל כתבו את מרבית התלמוד הבבלי, ולכן הוא נקרא כך. המילה 'גמרא' נעשתה שגורה החל מהמאה-15, כשהצנזורה הנוצרית אסרה להשתמש במושג 'תלמוד'.
מבנה הגמרא דומה לזה של המשנה והוא כולל את ששת הסדרים, אך רק 37 מסכתות. במהדורות המקובלות של התלמוד הבבלי במאות השנים האחרונות התקבעה צורת דף אחידה, כך שישנם 20 ספרי גמרא ובהם 2,711 דפים. הגמרא נחשבת לספר הלימוד המרכזי והמשפיע ביותר בכל תפוצות ישראל. ללימוד גמרא נודעת חשיבות רוחנית עמוקה, ורבים מוצאים בה גם מקום לביטוי עצמי ולחידוד החשיבה.
התלמוד הירושלמי
התלמוד הירושלמי נכתב גם הוא בארמית בידי האמוראים בין המאות השלישית לחמישית לספירה, אולם בניגוד לתלמוד הבבלי הוא נכתב בארץ ישראל, ככל הנראה בטבריה. התלמוד הירושלמי מפרש את המשנה ומרחיב את הדיון בסוגיות העולות ממנה, אך בהיקף מצומצם יותר וערוך פחות מזה שבגמרא. מבנה התלמוד הירושלמי דומה אף הוא לזה של המשנה, והוא מחולק ל-39 מסכתות.
כיוון שבאותן שנים למרכז היהודי בבבל נודעה עוצמה רבה הרבה יותר מזו שבארץ ישראל, נדחק התלמוד הירושלמי הצידה, וכתוצאה מכך רק מספר כתבי יד שלו שרדו, ועד היום לא ידוע אם הנוסח המקורי כלל חלקים נוספים שלא מוכרים כיום. בעשרות השנים האחרונות נעשים מאמצים להחזירו לגדולתו באמצעות לימוד ומחקר.
התלמוד בספרייה הלאומית
בספרייה הלאומית שמורים אלפי כתבי יד של התלמוד ומפרשיו, כשהמוקדמים שבהם הם קטעי גניזה מהמאה העשירית לספירה. אוסף הספרים המודפסים כולל מאות מהדורות, כשביניהן אינקונבולות (דפוסי ערש) ודפוסים נדירים מערב גירוש ספרד.
בספרייה ניתן למצוא גם הקלטות שמע אתנוגרפיות של נוסחים שונים של לימוד התלמוד, אוסף אפמרה הכולל מודעות של מדפיסי התלמוד, כרוזים, ומודעות של סיומי הש"ס, ולימוד הדף היומי. אוספי הספרייה הלאומית הדיגיטליים מאגדים את כתבי היד החשובים ביותר של התלמוד מכל רחבי העולם.
