העליונים

"הדברים הסמויים מן העין, מאחורי הדלת הסגורה, הם שעושים את העלילה. לויצקי פורשת כאן סיפור הנקרא כמו רומאן רחב-יריעה, ששורת אפיקים עלילתיים מתנקזת בו בסופו של דבר אל הזירה של בית-המשפט העליון, בעיקר בעשור האחרון, תקופת נשיאותו של אהרון ברק. זו התקופה שבה הבשילה מהפכה גדולה, הכרעות-הדין שינו את השיח הלאומי, בנו סדר חדש שהגביר מאד את כוחו של בית-המשפט, עד כי החל להשפיע על כל דבר בחיינו. וזו גם תקופה של חלום ושברו, של תנופה שבסופה מצא את עצמו נשיאו קצוץ-מחלפות, מאוכזב ובודד, תשוש מן המאבקים. ; האובייקטיביות השיפוטית, העמדות הערכיות והפרשנות כורעות בספר הזה תחת כובד המשקל של אישיות השופטים ושל הרקע הביוגרפי-תרבותי שלהם. השופטים הם בו כבני-אדם שנושאים את רוחות עברם, את חוויותיהם האישיות שהזמן לא מחק את רישומן, את רגשותיהם, שנאותיהם ואהבותיהם, את כל אותם דברים שעושים את האדם אדם. עימם הם באים אל המאבקים עוצרי-הנשימה של ההרכבים, שבסופם מישהו כותב את פסק-הדין, מישהו משתכנע לחתום "אני מסכים", ומישהו טורח על חוות-דעת של מיעוט. גיבורי "הרומאן" הזה הם דורית בייניש, מישאל חשין, דליה דורנר, אליהו מצא, איילה פרוקצ'יה, אדמונד לוי, אסתר חיות ואחרים, וכמובן אהרון ברק. מסלול העלילה של כל אחד מאלה מגיע לשיאו בתקופת כהונתו כשופט עליון, ובכל-זאת, לא לכל המסלולים אותו מבנה, יש מי שסיפורו הוא קו ישר המוליך משלב לשלב ויש מי שפסגת הסיפור שלו היא מהפך אישי רב-עוצמה, הפניית עורף למסכת חייו שלו-עצמו, ואפילו חוויה מתקנת. תחת ידה של לויצקי הופכת האות המתה של פסקי-הדין לשלבים של סיפור מרתק, של הדרמה המתחוללת "במשפחת השופטים"." -- אתר המו"ל