מארלי ואני

"סיפור מחמם לב ובלתי נשכח על משפחה ועל הכלב השובב להפליא שלימד אותם מה באמת חשוב בחיים. ג'ון וג'ני היו רק בתחילת חייהם המשותפים. הם היו צעירים ומאוהבים וחיו חיים נטולי דאגות בביתם הקטן. ואז הם הכניסו לביתם את מארלי, כדור צמר לבנבן, קטן ותוסס בדמות גור של לברדור ריטריבר. מארלי גדל במהירות והיה לכלב גדול ושובב מאין כמותו. הוא ריסק דלתות רשת כדי לעבור דרכן, חפר לעצמו מעבר דרך קירות גבס, גנב בגדים תחתונים של נשים, ואכל כמעט כל דבר שהצליח להכניס לפיו, כולל ספות ותכשיטים יקרים. בית-הספר למשמעת ותרופות הרגעה לא הועילו. ולמרות זאת, לבו של מארלי היה טהור. אהבתו, מסירותו ונאמנותו לא ידעו גבולות. מארלי חלק עם בני הזוג את שמחתם בהריון הראשון ואת שברון לבם בעקבות ההפלה. הוא היה שם כשהתינוקות נולדו סופסוף וכשזעקותיה של נערה בת שבע-עשרה שנפלה קורבן לדקירה הדהדו בחשכת הלילה. מארלי הצליח תמיד - תוך כדי השלטת תוהו ובוהו מסביב - לשבות את לב כולם. אהבה בלא תנאי, כפי שג'ון וג'ני נוכחו לדעת, באה בכל מיני צורות. ; היכונו לצחוק, לבכות ולטלטל את ראשכם בחוסר אמון בשעה שתקראו בספר הזה. ג'ון גרוגן מבין שהמסעות שאנשים וכלבים יוצאים אליהם ביחד לפעמים, הם בבואה שלנו ושל העולם שלנו - של עצם אנושיותנו ושל השמחות והעצבונות, העליות והמורדות בחיינו. מארלי הוא כלב נפלא ובלתי נשכח, והמסע המשותף הזה של אדם וכלבו - בידיו של סופר חד הבחנה, נוקב ולא רגשני כמו גרוגן - הופך לחוויה שאוהבי כלבים לא יוותרו עליה." ג'ון כץ, מחבר רבי המכר A Dog Year ו- Dogs of Bedlam Farm "כבעליו של כלב בובייה שמשקלו למעלה מארבעים קילוגרם, ושבתור גור גרם לי לרדת על ארבע ולצרוח מול כיתה שלמה בבית-הספר למשמעת, צחקתי בקול למקרא תיאוריו המשעשעים להפליא של ג'ון גרוגן על ניסיונותיו לאלף את הלברדור שלו, מארלי. כמו שאומרים, מי שלא טורח לא מרוויח. והרווח של גרוגן - וגם זה של הקורא - הוא מארלי, כלב שראוי היה להיכנס להיכל התהילה של הכלבים, אילו היה בנמצא דבר כזה". - ג'ון ברנהאם שוורץ, מחבר ימי האופניים, (ספריית מעריב, 2001.)"--מן המעטפת האחורית.