ישראל גלילי

ישראל גלילי היה אחד המנהיגים הבכירים והמשפיעים במדינת ישראל - בשנים שקדמו להקמתה וגם לאחר מכן. הוא נולד בעיירה האוקראינית בריילוב, עלה לארץ עם משפחתו בהיותו בן ארבע וידע אז חיי עוני ודלות. בנערותו התוודע אל חלוצי העלייה השלישית בתל אביב ובעמק יזרעאל ובהשראתם היה לאחד ממקימי תנועת 'הנוער העובד', ואף הצטרף לקיבוץ הראשון שהקימו בוגרי תנועה זו, נען, בו היה חבר עד יומו האחרון וממנו יצא לאין ספור שליחויות ותפקידים ביטחוניים ומדיניים: תחילה בארגון 'ההגנה', שבמרוצת הזמן הפך להיות מפקדו. אחר כך היה לאחד מאדריכלי מלחמת העצמאות - עד לשלב שבו הודח מתפקידו על ידי ראש הממשלה דוד בן גוריון - ובהמשך כמנהיג רב השפעה והשראה בתנועת 'הקיבוץ המאוחד', במפלגת אחדות העבודה, ב'מערך', ולימים במפלגת העבודה. במרוצת השנים הללו כיהן כשר בממשלותיהם של לוי אשכול וגולדה מאיר, ובממשלתו הראשונה של יצחק רבין, אף שלא קיבל על עצמו 'תיק' ממשלתי רשמי ומוגדר היה יועץ קרוב לאישים אלה, בשל ההערכה הרבה שרחשו לשיקול דעתו ולעצתו. בהיותו חבר ממשלה כיהן בין השאר כיו"ר ועדת השרים להתיישבות וראה חשיבות מיוחדת לתפקידו זה, על רקע תפישתו את ההתיישבות כגורם מרכזי ביישוב הארץ ובהגנה על גבולותיה. ; המשבר שפקד את החברה הישראלית לאחר מלחמת יום הכיפורים ערער מאוד את מעמדה של המנהיגות הפוליטית והמדינית של אותם ימים, ומהלך זה לא פסח על גלילי, שהיה מזוהה בתודעת הציבור כאחד האחראים ל'מחדל יום הכיפורים: הוא נאלץ לפרוש אז מן החיים הציבוריים, לא הצליח להתאושש מן המכה הקשה שספג, עד שהכריעה אותו מחלה קשה והוא בן שבעים ושש במותו.