פיליטונים

"הוי אלי, כמה גדול המשורר הגדול הזה! ... כשהוא מסַפּר לנו על-דבר„חדר-הילדים הריק” ועל-דבר „דִּמְעַת טְרוּדֶל”, נעשה חם לנו בּלִבֵּנו. אין איש אשר הבין כמוהו את נשמת הילד ואיך לדבּר אל הילד ואיך לדבּר על-דבר הילד. כשהוא מספּר באזנינו על-דבר „שבּת של תמוז בגן הפּראַטר” ועל-דבר „אביב בשעת עֹני”, קם וחי לפנינו כל העֹני וכל השוֹאה של האדם האביון, מין חמלה בלי-תכלית תוקפת את הנשמה, ואנחנו מרגישים, כי רֵע-האדם היותר גדול והיותר טהור מדבּר אלינו. כשהוא מצַיֵּר לנו „ציורי ערפל אנגליים”, מרגישים אנו את הקיץ ואת החֹרף אשר שם ואת האביב ואת הסתָו. ואם על ספרים הוא כותב, אנחנו מבינים פתאום את כותביהם. לא אוכל לשכוח בשום אֹפן את הדברים על-דבר „אהבתו” של הֵינה, אשר כתב לרגלי איזה ספר שֶׁיָּצָא. תמונותיהן של אהובותיו הריקות והנבערות של המשורר ותמונתו של המשורר הגדול עצמו בולטות לעינינו. אין איש, כמדומה לנו, שהבין כל-כך את הֵינה, כמוהו. וכשהוא מספֵּר לנו את דברי „נסיעותיו”, אנחנו נוסעים עמו יחד ואנחנו משתוממים ומשתאים אל העין החדה, הרואה את הכל, ואל השכל החריף, אשר אין נסתר ממנו. כך יכול לראות וכך יכול לספר רק משורר גדול" -- מ-"הֶרְצְל הַפֵילֵיטוֹנִיסְטָן" מאת דוד פרישמן.